מוצ׳י מזוייף

בואו נתחיל בזה שלא תספרו לאף יפני שככה אתם עושים מוצ׳י. נסו לדמיין שמישהו היה מספר לכם שהוא מכין חומוס מסוכריות קופצות ושותה את זה עם קש כדי להבין איזו ציפור נפש אתם שוחטים מולו.

בסדר, בסדר, אבל מה זה המוצ׳י הזה?
ממתק יפני מסורתי, דביק ואלסטי שעוטפת אותו הילת כבוד כמעט דתית. חוץ מזה, הוא המאכל עם השם הכי חמוד בעולם.
מוצ׳י מכינים ע״י בישול מוגזם של אורז מתוק מזן mochigome, לאחר מכן חובטים בו בתהליך מהפנט שאני לא רוצה לדמיין כמה יפנים איבדו בו את כפות הידיים. האורז הופך לבצק מבריק, ממנו בוצעים פיסות, מעמלנים ואוכלים. המרקם מאתגר. נדבק לידיים, לחיך, לכדור הארץ ולכל מה שנקרה בדרכו. בכל ראש שנה העיתונות היפנית מדווחת בעצב על מספר הזקנים שנחנק ממנו למוות, אבל מסורת.

אז אתה שולח אותנו להרביץ לאורז?
מה פתאום, יש לכם דברים יותר חשובים לעשות כמו לישון צהרים, וחוץ מזה, אין סיכוי שתשיגו את זן האורז הזה בארץ. במקום זאת אני משתף את המתכון שרץ ברשת למוצ׳י מזוייף שרוקחים מאותו קמח אורז דביק שממנו מכינים דנגו.

רגע גל, יש פה קאץ׳. אתה רוצה ששוב נערבב קמח אורז ומים והפעם נקרא לזה בשם אחר?
חכמולוגים. מוצ׳י ודנגו מכילים שניהם אורז ומים, אבל תהליך ההכנה שונה. עבור דנגו לשים את הקמח והמים לבצק ורק אז מבשלים את הכופתאות, מוצ׳י מכינים הפוך ע״י בישול מקדים וארוך מאד של האורז, ואחרי החבטות, כשהוא מאבד צלם אנוש והופך לפודינג רוטט הוא מוכן לאכילה.
בתהליך המזוייף אנחנו הולכים להעביר את קמח האורז תהליך אידוי מוזר שנוגד את חוקי הפיזיקה והופך דייסה מיימית לבצק שדומה מאד למקור. ושוב, זו טכניקה אלטרנטיבית שמרימה גבות וחושפת אישונים יפנים, אבל עם התוצאה קשה להתווכח.

מה צריך
(20-30 פיסות בגודל ביס)
–
100 גר׳ קמח אורז דביק
35 גר׳ סוכר
180 מ״ל מים
בערך שליש כוס קורנפלור או עמילן תפוחי אדמה
–

מפשילים שרוולים
מערבבים את הקמח והסוכר בקערה.
מוזגים שליש מהמים ומערבבים עד שאין גושים ונוצר בצק דחוס וקשה לעיבוד.

משהו כזה

מוסיפים את יתרת המים ומערבבים. מקבלים מרקם נוזלי למדי, כמעט כמו חלב. זו הנקודה שאתם נלחצים ורצים בחזרה למתכון לוודא שלא פספסתם כמויות. הכל בסדר.

הופכים את זה לבצק
עוטפים את הקערה בניילון נצמד, לא צריך להדק הרמטי, ומכניסים למיקרוגל לדקה אחת על החום הגבוה.

המרקם נשאר דליל, אבל במרכזו יש רמזים לגוש לא ברור. שום דבר להתגאות בו בשלב הזה.
מערבבים אותו מעט ועוטפים בחזרה בניילון.

מכניסים את הקערה לדקה נוספת במיקרוגל, מוציאים ומערבבים.
הפעם זה כבר הרבה יותר מוצק, אפשר ממש להרים יחידת בצק מטפטפת עם הכף. מערבבים אותה בנונשלנטיות ושוב סוגרים ניילון ומכניסים לדקה שלישית למיקרו.

יש בצק
הדקה השלישית עושה את המהפך. נוצרה מפלצת בצק רותחת כמו לבה ודביקה כמו טלפני קבר רחל.
מוציאים את הקערה הרותחת עם מגבת.

מפדרים את השיש או משטח עבודה בהרבה קורנפלור, הופכים את הקערה ומפילים בעזרת כף את הבצק הדביק על הקורנפלור.

מפדרים קורנפלור גם מעל, אחרת אתם וכל ציוד המטבח שלכם תדבקו אליו.

בעזרת מערוך מקומח גם כן מרדדים ומרחיבים את הבצק רק קצת, אתם רוצים שהוא ישאר נפוח, בגובה 1 ס״מ או 2, אבל יתפוס רוחב. נסו להגיע לצורה מלבנית שתחתך נאה.

מפרידים מהמשטח, עם סכין או קלף בצק.

ופורסים שתי וערב ליחידות קטנות בגודל ביס. כן, כמו ניוקי.

המוצ׳י מוכן
מקפיצים את הפיסות בידיים עם אצבעות פרושות כדי להפטר משאריות הקורנפלור ומגישים.
המוצ׳י המזוייף נפלא ברגע הכנתו ומתדרדר במהירות. במקרר הוא מחזיק יום-יומיים, ומומלץ לאכול אותו סמוך לרגע ההכנה.

איך אוכלים?
כמו שזה, טעים ונפלא בפשטותו, בטעם מעודן של אורז מתוק.
אפשר לשחק עם מגוון רחב של טעמים, ולדחוף לבצק בשלב הנוזלי כל מה שאתם אוהבים. למשל מאצ׳ה, יוזו, ריבות, קליפת לימון מגורדת, תמציות טעם וצבע שאוהבים.

אלו שלושה שילובים קבועים שאני חוזר עליהם:
פרח סאקורה, תה ירוק, ומוצ׳י רגיל עטוף בקינאקו (אבקת פולי סויה).

עוד וריאציות
הבצק הזה הוא בסיס נהדר למגוון של ממתקים יפנים, אחד הפופולריים שבהם הוא דאיפוקו (״מזל גדול״), ובו עוטפים כדור אנקו (ממרח אזוקי) ביריעת מוצ׳י דקה. בדרך כלל מוסיפים גם תות שלם במרכז, וזה מעדן שקשה להסביר. אני מחכה לעונת התותים בחורף כדי לצלם ולהוסיף לפוסט.
הנה מתכון מצולם, ועוד אחד נפלא בוידאו למי שרוצה לנסות. בקיץ מקובל להחליף את התות בפירות אחרים, אבל אני חושב שאין לו תחליף.

מוצ׳י גלידה 
סגרו את הפה כשאתם מריירים. בגדול זה כדור גלידה שעוטפים באותה צורה. בריינפריז ורחת לוקום באותו ביס.
אלו הטיפים שלמדתי בדם ירוק מהוידאו הזה אחרי רצף כשלונות ושלוליות גלידה. חייבים להיות זריזים ומדוייקים.
אני מציע לכם להתנסות קודם עם המוצ׳י הרגיל לפני שתגשו להרפתקאה הזו.

דבר ראשון – יוצרים את כדורי הגלידה מראש, ומחזירים אותם להקפאה עד שהם קשים כמו אבן.
השתמשתי בגלידת מאצ׳ה תוצרת בית, אבל אתם יכולים לעבוד עם כל גלידה שאתם אוהבים, ולנסות שילובים מעניינים בינה לבין המוצ׳י.

לעומת כריות המוצ׳י הנפוחות בהגשה הרגילה, כאן משטחים את המוצ׳י כמה שיותר רחב, וקורצים ממנו עיגולים שעושים את הקיפול לנוח יותר. מהכמות הזו אפשר להגיע ל5-6 עיגולים.
במברשת רכה מנגבים את הקורנפלור כדי להקל על ההידוק. ומצננים במקרר עד שהם קרירים, אחרת הגלידה תמס במגע איתם והמטבח שלכם יהפוך לאיזור מוכה אסון.

סגירה ידנית
כמו קובה. כדור גלידה במרכז, ואז סוגרים מכל הצדדים, מותחים קצת וצובטים. מחזירים מיד למקפיא!
זה כבר נשמע טרחני, אבל חייבים לעשות את זה בסביבה קרה, כלומר להפעיל מזגן אם זה קיץ.

שיטה שניה וקלה הרבה יותר (כמו שמראים בוידאו)
מניחים ניילון נצמד על תבנית מאפינס (או אפילו בכוסית קטנה, הנה עוד וידאו), עליו את פיסת המוצ׳י, ועליה את כדור הגלידה. אוספים את הניילון ומסובבים כדי לחנוק את המוצ׳י סביב הגלידה ולקבע את הצורה. זה מאד גואי בשלב הזה, אבל יתייצב פלאים בהקפאה.

הופכים את החלק האסוף כלפי מטה, ומקפיאים.

רק לאחר הקפאה שלמה, כשאפשר לנקוש עליו. פורסים באמצע ומגישים.
הרבה טרחה, ביס אחד. לא יודע אם זה שווה את זה, אבל האתגר כייפי.
אם הגעתם עד לפה, סיימו עם הגירסה המפלצתית הזו של מוצ׳י גלידה.

תייגו אותי על הצלחות וכשלונות – ptitimblog@

לגזור ולשמור
———————–
100 גר קמח אורז דביק, 35 גר׳ סוכר ו180 מ״ל מים.
מערבבים קמח ואורז
מוסיפים שליש מים ומערבבים
מוסיפים את יתרת המים ומערבבים לבלילה
ניילון נצמד על הקערה
דקה במיקרו – ערבוב
עוד דקה במיקרו – ערבוב
דקה שלישית במיקרו – ערבוב
מפילים את הבצק על משטח מקומח בקונפלור, מכסים בקורנפלור
לשים במערוך מקומח בקורנפלור, ופורסים לפיסות קטנות
מנערים את הקורנפלור ומצלמים לאינסטגרם על צלחת יפה

מילוי גלידה
יוצרים את הכדורים ומקפיאים
מרדדים את המוצ׳י למשטח גדול, קורצים 5-6 עיגולים
מצננים את העיגולים
מנערים מהם את הקורנפלור
סוגרים עיגול מוצ׳י סביב כדור גלידה, קל יותר להדק בתוך ניילון נצמד
מחזירים מיד למקפיא, כל כדור מיד לאחר שהוכן
מגישים רק אחרי הקפאה מלאה