קשה לקבל סלט יווני ראוי בארץ. וזה כל כך מעצבן, יש לנו את כל הרכיבים רק לא כבוד למתכון.
איך זה קרה שאת הסלט הכי פשוט הצלחנו להרוס? מסעדות דוחפות לו חסה כדי ליצור נפח, מגרדות את הגבינה כאילו היה פסטה, מוסיפות לימון סחוט ומתגאות בזה, וזה מגיע עד קרוטונים, זעתר וביצה קשה. טעים? בטח, אבל תקראו לו בשם אחר.
אני רוצה לתקן עוול. תכינו, תפיצו, תתרגלו לדבר האמיתי.
סלט יווני לא נולד כשפותחים את מגירת הירקות ומגלים מה נשאר. הוא נולד בשוק, כשמרימים עגבניה אדומה של קיץ ומבינים שאף מתכון אחר לא יצדיק אותה. הוא אחד השיאים שירקות טריים יכולים להגיע אליו ולא נגשים אליו אם הם לא בשיאם. החיתוך הגס משאיר אותו ברור וחשוף, וכל פגם יורגש מיד.
מה צריך
–
4 עגבניות
2 מלפפונים
פלפל ירוק
12 זיתי קלמטה רצוי עם הגלעין
רבע בצל סגול
100 גר׳ מלבן של גבינת פטה
–
חצי כפית מלח
כף חומץ (בן יין, תפוחים או רגיל, אבל לא לימון)
שמן זית, הרבה (באמת)
כפית אורגנו יבש
–
מפשילים שרוולים
את העגבניות פורסים ל 8-6 פלחים עבים.
את המלפפונים מקלפים, כך במקור ואני מיישר איתו קו. פורסים לטבעות בעובי 1 ס״מ.
חותכים את הפלפל הירוק לפלחים בגודל דומה, ולא מתפתים להחליף אותו בשום פלפל אחר.
בצל פורסים לחצאי טבעות, דקות או עבות, אבל לעולם לא קוצצים.
סלט יווני הוא ההפך של הסלט הישראלי. הוא חתוך גס, כמעט ולא מתובל, ואסור לשנות בו דבר.
מעבירים את הירקות לקערת ערבוב
מגלענים את הזיתים ומוסיפים גם אותם.
ֿ(ביוון מקובל להוסיף אותם עם הגלעין. לדעתי זה מסוכן)
אל תקנו זיתים מגולענים, המלח שבמי השימור חודר לבשר העדין שלהם ומשפיע על הטעם. קחו זית שלם, מעכו אותו בכף היד והוסיפו לקערה את הקרעים.
תיבול
רק בשלב הזה, מלח בלבד.
ממליחים מעט, הגבינה והזיתים יעשו את שאר העבודה.
חומץ
לא מערבבים את החומץ והשמן בצד, את הויניגרטים תשאירו למסעדות צרפתיות, אנחנו מכינים עכשיו סלט של שמש וטרקטור.
מוזגים את החומץ ראשון על הירקות ומערבבים קלות, רק שיעטוף אותם ויניע את המלח.
אחר כך מוזגים את שמן הזית. אם השמן היה נוגע בירקות לפני החומץ הוא היה אוטם אותם ומונע מהחומץ לחדור, וזה נגמר בשלולית שלו בתחתית הצלחת.
הגשה
עורמים ברישול את הירקות המתובלים בגבעה על צלחת, לא בקערה.
מניחים את מלבן הפטה על ראשה, גוש גדול ועבה.
עליה מפזרים אורגנו, וזה התבלין היחיד מלבד המלח שרשאי להכנס. הוא קושר את הירקות לגבינה בלי להוסיף נושא חדש.
כשהסלט על השולחן מוזגים שמן זית בנדיבות רבה על הגבינה.
נועצים מזלג בגבינה, סדק גדול שובר אותה לשניים. נוגסים במלפפון עסיסי, בעגבניה טבולה בשמן זית. האורגנו מרחף מעל הכל, קסם מחבר אותם יחד. קרעי לחם (לעולם לא פיתה), ערק או אוזו עם שלוש קוביות קרח ומזגן. הארוחה הכי שמחה בעולם.
