לאוכל יפני יש מצב צבירה משלו. קחו את ריבת האצות לדוגמה, זה לא דומה לשום דבר. המרקם סליימי-רוטט, הצבע שחור אטום והריח מזכיר סוכריות דגים. זה בערך גם הטעם. חומר חריג אפילו במדינה שיש בה פורנו תמנונים.
מה עושים עם הריבה הזו? משדרגים אורז משעמם או דוחפים לתוך אוניגירי. נסו לחשוב עליה כעל משחת אומאמי שמוסיפה בוסט ימי-מתוק, גם לפסטה, לרטבים וסלטים. יפנים אפילו מורחים אותה על לחם! מיד נחבוץ אחת.
מה צריך - חבילה של 10 אצות נורי אפשר גם ישנות ופגות תוקף כוס (240 מל) מים חצי כפית אבקת דאשי 2 כפות סוכר 3 כפות סויה 3 כפות מירין
הכנה
קורעים את האצה לפיסות קטנות, אפשר גם במעבד מזון
מוסיפים את כל הרכיבים למחבת או סיר קטן
מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב. הסוכר ימס, האצות יתפרקו, והכל יתאחד לריח קרמלי-ימי מיוחד.
מנמיכים את האש ללהבה קטנה-בינונית, וממשיכים לערבב עוד רבע שעה – 20 דקות, עד שזה מתאחד וכבר לא רואים פיסות אצות ברורות. יתכן שהנוזלים יתאדו לגמרי ותוכלו להוסיף כמה כפות מים לעזור לזה להתבשל ולהמשיך להתפרק. כל עוד אין נוזלים חופשיים במחבת, אפשר להוסיף עוד ועוד.
מה שאנחנו עושים נקרא Tsukudani, בישול (בדרך כלל של אצות) בסויה וסוכר עד שהנוזלים מתאדים, והטעם הופך למרוכז מאד. כמות הסוכר נראית גדולה, ובאמת כשתטעמו זה ירגיש מתוק, אבל צריך לזכור שהסוכר הוא האלמנט המשמר ולכן נחוץ, כמו בריבה. שנית שזו תוספת תיבול ולא מאכל בפני עצמו. כמו שלימון כבוש נוטה להיות מלוח לבדו, אבל בנגיעה על מאכל אחר הוא עושה קסמים.
בסיום תקבלו גוש שחור וג׳לטיני שנראה כמו משהו שהקיא לוויתן. מזל טוב, מוכן.
דוחפים יפה יפה לצנצנת, כותבים צוקודני, ריבת נורי או חומר אפל על התוית, ומאחסנים כמה שבועות במקרר.
המרקם יתייצב בקירור ויעשה סמיך ורוטט יותר. גפילטעפיש זה השחור החדש!
טיפ למתקדמים – העבירו את הכל דרך מעבד מזון כדי לקבל מרקם הומוגני, או הוסיפו חצי כוס מים וחצי כפית פקטין למרקם ריבתי רוטט יותר.
לגזור ולשמור לקרוע את האצות לֹהניח הכל במחבת, להרתיחה תוך כדי בחישה להוריד לאש קטנה-בינונית. להמשיך לבחוש 20 דק אם כל הנוזלים מתאדים אפשר להוסיף עוד כמה כפות, אחת בכל פעם לאחר 15-20 דק מקבלים מרקם ריבתי הומוגני מצנצנים ושומרים בקירור