ארטישוק ירושלמי בתנור

בחומרי גלם מעולים כמעט לא צריך לגעת, וארטישוק ירושלמי הוא אחד כזה. נכון שאפשר לעשות ממנו מרקים, צ'יפסים, פשטידות ולשדך אותו לכל מיני תבשילי קדרה ארוכי טווח, אבל כדי להנות ממנו באמת צריך להסיר את כל הגימיקים גונבי הטעם האלו ורק לתת לו מכת חום. אז הוא מככב בענק.

הוא לא תפוח אדמה, ולא בטטה, הוא גם לא ארטישוק ואין לו שום קשר לירושלים. מדובר בשורש של זן חמנייה, שבחימום מפיץ טעם מדהים של גרעיני חמנייה שחורים שאי אפשר לטעות בו.
הכינוי "שורש החמנייה" (ג'ירסול) התבלבל עם המילה ירושלים, והחיבור לארטישוק נולד בעקבות הדמיון לטעם בניהם. כך השתלבו שתי הטעויות זו בזו ויצרו בן כלאיים חדש ובלתי אפשרי. למזלו הוא ממש טעים וזה מכפר על הכל.

מה צריך
-
קילו ארטישוק ירושלמי
שמן זית
קוביית חמאה קטנה (2 ס"מ)
טימין
מלח, פלפל שחור
-

הטרחה היחידה במתכון הזה היא בקילוף. אין לי טריקים ועיצות מועילות. צריך פשוט סבלנות והקפדה. מקלפים עם קולפן רגיל, ושוטפים אותם היטב משאריות החול. מכאן והלאה זה קלי קלות.

מומלץ לקנות אותם קשים, חזקים ועם כמה שפחות בליטות, ואז הקילוף קל יותר.

מניחים את הארטישוקים היבשים בתבנית, מפזרים שמן זית ופלפל שחור. אם יש לכם ואתם אוהבים, אז מחביאים ענפי תימין בניהם.
שולחים לתנור ל-40 דקות על 200 מעלות. אם הם לא רכים מספיק (אם הנתחים יותר עבים מהממוצע) אופים עוד טיפה.

כשהם שחומים ויפים, ובכל הבית יש ריח של קליית חממה, מוציאים אותם מהתנור ומוסיפים את קוביית החמאה, מערבבים אותה היטב (היא נמסה בשניה מהחום) כך שתעטוף את כולם, ומחזירים לתנור לעוד 5 דקות.

זה מוכן! מפזרים מלח גס ומגישים מיד. זו אחלה של תוספת ליד כל מה שתרצו להגיש לידם, אבל תזהרו, שום מנה עקרית לא תתחרה בהם.
אפשר לחתוך אותם למטבעות שיהיו נוחות יותר לאכילה, אבל לטעמי הם יפים יותר כמו שהם.