מוש השור / טוסט אוכמניות מפתיע

(הפוסט הזה משתתף בפרוייקט ״בלוגים מתחפשים״, פרטים בתחתית הפוסט!)

עד כמה שהעיר הגדולה הזו מגוונת, כך ההתנהלות השגרתית בה היא אוצר בלום של רגעי שעמום. אני חורש אותה יום יום, הלוך וחזור במסלולים הקבועים. בקו המטרו המתפתל, ברחובות השבלונים שמאורגנים בסדר מופתי. מהבית לעבודה, מהעבודה הביתה. קווים.
כל יום שמקיים את הריטואל הזה מעמיק את המסלול שלי, ואני שוקע בו עוד קצת. כמו איכר שנכנע לתלמים החפורים בשדה וכופה על עצמו את אותו מסלול גם ליום המחר.

וכולם סביבי על אותו לוח משחק, רבבות של אנשים ממהרים, כל אחד במסלול שלו. קוים שחוצים זה את זה בכאוס מוחלט ולעולם לא מתנגשים.
הרפטטיביות הזו מייצרת אצלי ציפייה לשיבוש. כל שינוי קטן בתוכנית שישבור את הרצף, יעצור את כולם ויערבב אותנו. גם הפתעה שלילית כמו סופה שמשתקת את העיר עושה לך קצת שמח חבוי בלב, כי היא עוצרת את הרוטינה ויוצקת תוכן לנקודה אקראית בזכרון, נקודה שבלעדיה יום שלם של חוויות שטוחות היה נמחק. אבן באמצע החרישה שאילצה אותך לסטות מהתלם ומחזירה אותך הביתה עם סיפור חדש לספר.

כשזה לא קורה, אני מנסה לשבש לעצמי את הרצף. שותה לאט את הקפה כדי לאחר את הרכבת, מזמין כריך חדש שאני לא מכיר, פונה במפתיע אל רחוב שמאריך את הדרך, עומד במטרו כדי שאנשים יחלפו מולי ולא מעלי. אני לא אוהב לחזור על אותו קו. בסופו של דבר נקודות הציון בחיים שלנו הן אלו שבהן התעוותה השגרה, במקום שבו נשבר הקו והוא מתקן עצמו אל נקודת חדשה.

גם המתכון הזה הוא שובר את הרצף של הטוסט השגרתי. יש בו הפתעה שזוכרים, הוא לא נבלע בין אלפי הטוסטים שאכלתם ולכו תזכרו איפה ומתי זה קרה. זה טוסט שמכינים פעם אחת בחיים, כדי לזכור אותו לעד, ואת המקום והאנשים שהרגע הזה הכיל.

מה תצטרכו:

2 פרוסות מלחם שיפון, תשקיעו באחד שווה

חופן אוכמניות קפואות

גבינת צ'דר או כל גבינה חצי קשה שאתם אוהבים

כמה עלי בזיליקום

הוראות ההכנה פשוטות למדי. בין שתי פרוסות לחם עבות ממה שההגיון מאשר, מניחים סלייסים נאים של גבינה ועליה את האוכמניות וכמה עלי בזיליקום.
השתמשתי בצ׳דר שהיא גבינה שאמריקה למדה אותי לאהוב, בארץ אתם יכולים להשתמש בגבינה צהובה רגילה, אמנטל או מוצרלה, ואף אחד לא יצקצק אם תפתיעו עם גבינה כחולה.

סוגרים את הפרוסה השניה, ולוחצים מעט. האוכמניות יתבקעו ועסיס חמוץ ישפריץ לכל עבר.

צולים במתקן לטוסטים שחומם מראש או אפילו במחבת ברזל. הופכים כאשר צד אחד משחים, ומורידים כשגם השני מגיע לאותה הזהבה. נוגה מטורפת על הגבינה העודפת שנוזלת והופכת לקרקרים דקים, בשבילה אני זוכר לשים קצת יותר ממה שצריך.

מניחים על קרש החיתוך וממתינים בסבלנות עד שהגבינה מתגבשת. זה קשה, אני יודע, אבל 2 דקות מנוחה יעשו את ההבדל בין שלולית לקורי גבינה נמתחים כמו פיצה. כשהגיע הזמן, חוצים לשניים בסכין משוננת וחושפים הפתעה סגולה.

אוכלים בשקט מול פרק של דרופ דד דיווה, מפזרים פירורים גדולים על הספה, ומבטיחים בלב שגם מחר תפתיעו את עצמכם בדבר חדש.

————————————————————————————————————————————————————

מבולבלים?
אתם עדיין בקנזס! זה אנחנו שהתחפשנו. בפרוייקט חוצה בלוגים במיוחד לפורים, חברנו – מה את עושה כל היום, בצק אלים, ביסים, עוגיו.נט, דברים בעלמה, מורקייק, שירה אכילה ואני, והחלפנו מסכות אחד עם השני. נסו לגלות למי אני התחפשתי, ומי לבש אותי. תשובות בהמשך, אבל אני בטוח שתעלו על זה די מהר :)

חג שמח!

עדכון עם הפתרון (לא שהייתם צריכים…)

מה את עושה כל היום התחפשה לבצק אלים, שהתחפשה לדברים בעלמה, שהתחפשה אל ביסים, שהתחפשה לפתיתים, שהתחפשתי לשירה אכילה, שהתחפש למה את עושה כל היום, מורקייק התחפשה לעוגיו.נט שהתחפשה אליה בחזרה.