זה הולך להיות פוסט שונה מכל האחרים בבלוג. הפעם בלי מתכונים אלא המלצות שנכתבו בדם על שיפוץ מטבח.

המטבח החדש שלנו. עיצוב – יגל מטבחים, צילום שרון צרפתי

בחודשים האחרונים עברתי גיהנום קטן כששיפצנו דירה ונסחפנו לתהליך מורט עצבים שחייב אותי ללמוד הרבה בזמן קצר. במסע הזה הכרתי כל מני דברים שיש להם שמות של קינוחים גרמניים כמו אינטרפוץ, שרמיק ושלייפלק, למדתי איך להכין קפה טורקי לקאסט פועלים עם גחמות שונות, ובעיקר הייתי צריך להשתלט על פרקטיקות של חשמל, אינסטלציה ואין ספור חומרים. בסופו של דבר בזכות אנשים טובים שעזרו לי להגשים את החלום גם שרדתי כדי לספר.
עכשיו כשאני יכול להשען בשקט על הספה, הגיע הזמן להחזיר את הידע לאינטרנט במרוכז, הוא בוודאי יוכל לסייע למי שנמצא בתחילת התהליך. 

מבט מהצד. עיצוב – יגל מטבחים, צילום שרון צרפתי

אם הפוסט הזה עושה לכם כאב ראש, תשקלו לעבוד עם איש/אשת מקצוע, כלומר מעצב פנים, שיעזור לכם בהחלטות ויחסוך הרבה התלבטויות, סטרס וכאב ראש. כנראה שגם כסף. אנחנו היינו אמיצים וצללנו להרפתקה הזו מתוך כוונה מלאה ללמוד לעשות הכל בעצמנו, אבל זה בהחלט לא לכולם.
למרות ששיפצנו דירה שלמה, אני אתמקד רק במטבח, כדי להשאר רלוונטי לבלוג ובעיקר בגלל שפה יש לי הרבה מה לספר. 

גיליתם טעות, יש הערות? כתבו לי בתגובות, אשמח ללמוד ולעדכן.

 

איך מתחילים? או, חשיבות המבנה

כשגוללים את פינטרסט ומרכיבים בראש את מטבח החלומות, קל להסתנוור מחומריות וגימורים ולשכוח מהחלק הקריטי – המבנה. את צבע הדלתות תמיד תוכלו להחליף, אבל אם תכננתם משהו לא נכון, או יותר מדוייק – שלא מתאים לכם, זה כבר יותר בעייתי. תשמחו לגלות שלחברות המטבחים יש פתרונות מצויינים, אבל בסופו של דבר אתם אחראיים שהם יתאימו לכם ולא ללקוח המזדמן.

אחרי כמה פגישות תקבלו מהמעצבים שרטוטים טכנים והדמויות של המטבח מכמה זויות. זה מרשים ומרגש אבל נשאר על הנייר. איך יודעים שזה יעבוד באמת? אנחנו נכנסו אל הדירה הריקה, ובעזרת מסקינטייפ סימנו על הרצפה את גבולות הארונות, האי ומיקום המכשירים החשמליים. ואז נעמדתי בניהם ובישלתי בפנטומימה. ממש כך.

הוצאתי ירקות מהמקרר, שטפתי והכנתי סלט. הכנתי פסטה ורוטב בשני סירים, הוצאתי פיצה מהתנור (וברכתי את ההחלטה לבנות אי), ובסוף שטפתי כלים. ב10 הדקות האלו גיליתי עולם של סימני שאלה, למשל שאני מעדיף את המדיח מימין לכיור ולא משמאלו, שצריך מגירת סכו״ם נוספת, שאני בדיפ שיט בלי החלון הגדול מעל הכיור ואין איפה לשים את הסבון והסקוץ׳, שמתקן הייבוש מעל הכיור הוא הברקה אבל מצריך דלת קלאפה משל עצמו, ושחייבים עוד שקע חשמל לקומקום.
אם אין לכם אפשרות לבצע את זה בדירה, סדרו קרטונים על הרצפה בכל שטח פתוח. לא תאמינו כמה אפשר ללמוד מהסימולציה הזו. 

בסופו של דבר תקבלו ים של דברים לא פתורים. אבל אל תחששו מהם, להפך, נסו להציף כמה שיותר בעיות כדי שהנגר או חברת המטבחים יפתרו לכם אותן. הם אנשים מנוסים שהרכיבו מאות מטבחים ונתקלו בכל אתגר, אתם בטח לא הראשונים שחוששים משטח אחסון קטן או מתלבטים אם למקם כיריים מתחת לחלון. עדיף להגיע אליהם עם משימה כמו ״זה מטבח שומר כשרות ששני אנשים מבשלים בו בו זמנית ביחד עם ילדים קטנים ומארח כל שישי״ מאשר ״אנחנו חושבים לעשות שיש לבן פנינה ומגבות בצהוב סנאי״. עיצוב תסגרו אחר כך, קודם כל תוודאו שהמבנה עובד. 

״A problem well stated is a problem half-solved״
Charles Kettering

 

משטח העבודה (״שיש״)

קרדיט – Daria Shevtsova

אנחנו קוראים ״שיש״ לכל משטחי העבודה גם לכאלו שאין בהם שיש בכלל. שיש הפך לשם גנרי לקטגוריה כמו חפצים אחרים שקרואים על שם החומר ממנו היו מיוצרים בעבר, תחשבו על ״פח״, ״קרש חיתוך״, ״כסף״, ״לבנים״ וכאלה. במקרה הזה האבסורד גדול יותר, כי בזמן שאנחנו ממשיכים להגיד שיש, השיש עצמו הוא החומר הכי פחות מומלץ לעבודה במטבח כי הוא מחזיק ברב החסרונות – הוא חומר פריך ולכן שביר מאד, סופג בקלות כתמים של יין, קפה, תבלינים ופירות, התחזוקה דרשנית ואפילו תג המחיר לא זול כשכל אלו מונחים על הכף. כן, הוא יפה, אבל כאן זה נגמר.
אז מה כן? יש תחליפים רבים וטובים מאד. הבחירה היא לא בטוב ביותר כי אין כזה, אלא במתאים יותר. כלומר בטרייד אוף של יתרונות וחסרונות. כשיודעים על מה מוכנים להתפשר קל יותר לקבל החלטה.

אפשר לחלק את המשטחים הפופולרים לשתי קבוצות, בואו נצלול פנימה.

הראשונה – אבן טבעית

חומר שחושל מליוני שנים בבטן האדמה, נחצב ונפרס לפרוסות. כל אחת ייחודית וחד פעמית, אין שתיים זהות.

כריית אבן טבעית. קרדיט Steven DosRemedios מתוך Flickr

שיש – כאמור, לוחות יפים אך פחות פרקטים, במיוחד אם יש לכם מגירת תבלינים בבית. הסגנונות הפופולרים הם קררה וקלקטה, והם מאופיינים במראה צחור ועליו נימים אפורים ארוכים. הנה עוד כמה דוגמאות יפות.
שיש מתאים מאד לחדרי אמבטיה או מטבחי ראווה, פחות לשימוש יום יומי. כן, זה עדיין אפשרי כל עוד דואגים לתחזוקה ונקיון אובססיבי. ההוכחה שקפצה לי לראש הוא המטבח היפייפה של רותם, והשיש האייקוני שלה שמעטר את הספר הראשון שכתבה. 

אי בחיפוי שיש. בעיצוב – Belinda Nadile, Minosa. מתוך completehome

שיש חברון – אבן גיר טבעית מאיזור חברון שמלוטשת למראה שיש. החסכון בהובלה, עיבוד וחציבה שנעשים כולם בארץ מתבטאים במחיר זול מאד והופכים אותה למשטח מבוקש בישראל. לא פלא שרואים אותו בכל דירה שכורה מיושנת בגוש דן. האבן נעה בין גוונים צהובים לורודים וסופגת כתמים כמו גדולה. זה פתרון זול שמתאים כשרוצים לחסוך בכסף, אבל לא למטבח פעיל. 

שיש חברון. זה השיש שהיה בדירה השכורה שלי ב14 השנים האחרונות.

גרניט – חומר חזק להפליא, אפשר להניח עליו סירים לוהטים או לחתוך ישירות עם סכין. אבן לכל החיים שעולה בהתאם. זו היתה הבחירה היחידה בשנות השמונים כשלא היו תחליפים, אבל היום כבר מתמודדים איתה חומרים מרשימים מאד.

מטבח עם משטח גרניט. Caitlin Mills מהאתר desire to inspire

מבחינת העיצוב אין משטחי גרניט לבנים כמו שיש. הגוון הבהיר ביותר הוא אפרפר, וככל שהמשטח כהה יותר (מהצטברות בזלת) כך הוא חזק ועמיד יותר בפני כתמים. בנוסף נהוג להגן על המשטח עם סילר (מהמילה seal, לאטום), ואותו לחדש אחת לשנה.
לגרניט יש מראה מיוחד, פראי, לא צפוי, גס ודומיננטי. יש מי שמת על זה (כמוני) ומי שסולד ממנה, מובן לגמרי. הנה הצצה למשטחי גרניט יפים. אישית הייתי תולה את רובם כתמונה על הקיר. 

לסיכום, היתרון והחסרון של קבוצת האבנים הטבעיות הם שאי אפשר לבחור מקטלוג, אלא ללכת למחסן ולבחור פלטה ספציפית. מהסיבה הזו שוק התמחור דומה ליצירות אומנות, אתם קונים את האבן עצמה, ואם ראיתם משטח אצל ספק מסויים תהיו תלויים במחיר שלו כי לא תוכלו למצוא אותו אצל ספק אחר. יש לוחות באלף שקל ל״מטר רץ״ (הסבר מיד) ויש כאלו שמגיעים ל10,000 שקלים למטר רץ אחד. מצד שני, יש לכם יצירת אומנות של הטבע בבית, כמו יהלום.

הנה רשימה של מקומות שאספתי ובהם אפשר לראות לוחות טבעיים בדגש על שיש וגרניט – (גם אוניקס וקווארץ שלא סקרתי): בן אלי אלשיך, שיש דן, דני חפץ, אליהו חסון, פרביטל, קוסנטינו. יש כמובן נוספים.
ברוב המקרים יש הפרדה בין ספק השיש (אולם תצוגה בו בוחרים לוח) לבין מעבד השיש, האיש שחותך ומתקין. ההתנהלות מתישה – בוחרים לוחות שאוהבים במחסן התצוגה, אבל אי אפשר לקבל מחיר במקום. לשם כך פונים למעבד עם מספרי הדגם שראיתם. הוא יוצר קשר עם הספק וחוזר אליכם עם הצעת המחיר. יקר מדי? חוזרים שוב על התהליך.

 

קבוצה שניה – מלאכותיים

מול האבן הטבעית נמצאות אלטרנטיבות שהן חזית טכנולוגית שלא מפסיקה לחדש.

קווארץ – לוקחים אבנים יפות מהטבע, שמים בבלנדר, מוסיפים דבק ומשטחים למשטחים יפים. לעומת הגרניט אי אפשר להניח עליהם סירים חמים, לחתוך ישירות או לשכוח מספיגת כתמים, אבל הם עדיין עמידים לשנים ארוכות. היתרון המוחץ והמשמעותי הוא דווקא בעיצוב – יש אין ספור דגמים וסגנונות שיסחררו אתכם,  יש למשל כאלו שמחקים שיש בצורה מרשימה.  המגוון העיצובי באמת עוצר נשימה, בכל שנה יוצאת קולקציה חדשה, וברגע שתעברו על זה יתפוצץ לכם הראש ולא תדעו מה לבחור.
אבן קיסר הם המותג הפופולרי ביותר (מותג ישראלי שכובש גם את העולם, שחקו קצת בהדמייה שלהם), סוג של סטנדרט קבלני ובצדק רב. בארץ מתחרים בהם סיילסטון ו kstone.
החסרונות היחסיים – עמידות נמוכה יותר לכתמים (שבולטים ככל שהמשטח בהיר יותר), למכות (״שניצל״), חיתוך, וחום ישיר. אסור למשל להניח עליהם פלטת שבת או טוסטר.

דגם 5043 של אבן קיסר, מותג הקוורץ הפופולרי בארץ

גרניט פורצלן – מינרלים שונים שמחממים לטמפרטורות מטורפות מעל 1000 מעלות, ובשעות ספורות מגבשים חומר שלטבע היו לוקחים מליוני שנים. כך מתקבלים לוחות חרסינה חזקים ומודפסים בשלל טקסטורות, בדיוק מהסוג שמרצפים ומחפים איתו קירות. תדמיתית המונח חרסינה מתקשר אצלנו לכלי חרס סינים שנשברים בנגיעה, ולכן השתמשו בשם הלועזי ״פורצלן״ והוסיפו את המילה ״גרניט״, למרות שאין שום קשר בין השניים ואין בהם גרניט כלל.

משטח עבודה וחיפוי אי בגרניט פורצלן, דקטון. ״שיש גטניו״

היתרונות מרשימים – חומר סופרמן. חזק מאד, עמיד מאד לטמפרטורות קיצוניות וחבלות. אין לכתמים ושריטות סיכוי מולו, וזה אומר שאפשר לנקות אותו עם כל חומר. אפשר לשרוף קרם ברולה ישירות על המשטח, לרסס בצבע ולנגב, להכות בו, לעשות בריכת כורכום, לשכוח בקבוק יין או כוס קפה מטפטפת, ואפילו להתקין אותו במטבחי חוץ בשמש ישירה. חומר מדהים. אם אפשר ללכת עליו, זה בוודאי יכול לשמש כמשטח עבודה.
ידעתם שזה יגיע, החסרון – זה חומר ״מזוייף״ מבחינת מראה, הטקסטורות שעליו מודפסות ע״י מחשב ומחקות את הדבר האמיתי. בנוסף, העסק הזה לא זול כלל וכלל. 

יש כמה מותגי פורצלן פופולרים, בניהם – דקטון, נאוליט ומנלין, שווה ללכת לראות. פריקים של נקיון חולים עליהם, לי היה קשה עם המראה שהרגיש כמו חיקוי של המציאות ברזולוציה נמוכה. זו בחירה טובה, אבל חייבים לראות משטח גדול לפני שבוחרים. 

קוריאן – חומר סינטטי לחלוטין שאפשר לצקת ולעצב בכל צורה וצבע שעולה על הדעת, אפילו לפסל איתו כיור שקוע כחלק מהמשטח. אפס נקודות חיבור ומקסימום נקיון ואסטטיקה. לטעמי הוא פלסטיקי גם במראה ומתאים למטבחי ראווה מלוקקים. בצד הפרקטי הוא רגיש יחסית לכל האחרים ובמטבח פעיל יספוג עם הזמן כתמים ושריטות, שאותם ניתן לשייף תקופתית. 

משטח קוריאן עם כיור אינטגרלי. מתוך theboxtc

 

היתרון העיצובי של הקבוצה המלאכותית הוא מגוון עצום לבחור ממנו, החסרון הנלווה הוא שמה שתבחרו מאבד את הייחוד וכנראה יופיע בבתים אחרים.

 

קבוצה שלישית רק כדי לסבך את הראש

עוד שתי אופציות שהן פחות פופולריות בארץ אבל שוות אזכור – בוצ׳ר בלוק, ומשטחי נירוסטה. הפוכים זה מזה במראה הכפרי מול התעשייתי, ושניהם נהדרים למטבחים. לא נופלים יחד לקבוצה אחת, אבל הייתי חייב להתייחס אליהם כי אני אוהב את שניהם. 

הבוצ׳ר בלוק מעניק חמימות ביתית, נעים למגע, ובאיטום טוב עמיד גם למים. לא הייתי ממליץ עליו כמשטח סביב הכיור, אבל זה בהחלט משטח עבודה לאי ושאר חלקי המטבח. בחו״ל אין פופולרי ממנו, אצלנו זה לא תפס.

משטח עץ, מתוך houzz.com

 

הנירוסטה לעומתו מייצרת מראה הייטקי או תעשייתי. היא עמידה לכל מה שקיים בכדור הארץ וכל החיידקים שמתלווים לזה. בשלנים רציניים יכולים להעדיף אותה ואני מבין לליבם. זה עניין של קטע, ומגניב ברמה הפרקטית. השריטה הראשונה תמיד תהיה טראומטית, אבל תוך זמן קצר המשטח מתמלא בטקסטורה של שריטות ומקבל את האופי שלו. כמעט כל המטבחים היפנים שהייתי בהם עוצבו עם משטח נירוסטה. הנה עוד דוגמאות.

משטח נירוסטה בבית מטוקיו. מתןך Houzz

 

מבולבלים? אולי זה יעזור

(יתרונות בכחול, חסרונות באדום, מה שבשחור זה באמצע כזה)

	עמידות (חום, שריטות, כתמים)	מגוון עיצובי	תחזוקה ובלאי	מחיר
שיש	נמוכה מאד	קטן	גדולה	בינוני יקר
גרניט	גבוהה מאד	בינוני	נמוכה	יקר
שיש חברון	נמוכה מאד	קטן מאד	גדולה	זול מאד
קוורץ (קיסר)	טובה	גדול מאד	נמוכה	בינוני
גרניט פורצלן	גבוהה מאד	גדול מאד	נמוכה מאד	יקר
קוריאן	נמוכה מאד	בינוני	גבוהה מאד	יקר מאד
בוצ׳ר בלוק	נמוכה מאד	קטן מאד	גדולה	זול
נירוסטה	גבוהה מאד	קטן מאד	נמוכה מאד	יקר

אז באיזה משטח לבחור? נסו לראות איזו עמודה חשובה לכם – עיצוב, מחיר, תחזוקה ונקיון, ואיזו פחות קריטית, כי על אחת מהן תצטרכו להתפשר.
יש עמודה אחת שאותה לא יכולתי להוסיף והיא המראה, כי זה עניין אינדיווידואלי לגמרי. אני למשל סאקר של טבעיים, ויש מי שיקבל רטט מקוריאן מבריק. 

אנחנו בחרנו בגרניט והתייחסנו אל המשטח כאל התכשיט של הבית. הפכנו כל אבן תרתי משמע עד שמצאתי משטח שאהבתי אצל פרביטל. הוא נראה לנו כמו תצלום של הירח והזכיר את הנסיעות למצפה רמון. התאהבנו בגוון המט שלה, כמו בטון מלא בפגמים שהטבע מילא בגוונים של שחור וזהב. בוודאי תזהו אותו ברקע של הפוסטים הבאים בבלוג. 

 

איך מחייבים על שיש?

לקבלנים ואנשי השיש יש דרכים שונות לתמחר, אבל לכם מה שמשנה זה המחיר הסופי ולא איך הגיעו אליו. אם בכל זאת תשמעו את המונח ״מטר רץ״, הנה הסבר קצר על השיטה: בניגוד לחיפוי קיר, ריצוף או כל מדידת שטח נורמטיבית, הם מתייחסים ליחידת שיש באורך מטר, אבל ברוחב של 60-70 ס״מ בלבד, כלומר זו שמתאימה לעומק של ארון מטבח צמוד לקיר. המדידה נעשית בדרך כלל לאורך הקיר עצמו, כך שאם יש פינה משלמים עליה פעמים.

מה קורה כשמודדים משטח עבודה לאי שהרוחב שלו גדול מ-60 ס״מ? התשובה היא חישוב כפול, כך שאי באורך 2 מטר (וברוחב 1 מטר) יחושב כ 4 מטר רץ! נסו להכפיל משטח גרניט שעולה כמעט 4000 שקל למטר רץ אחד ודמיינו איך נפערה לי הלסת.

פרזול

מילה לא סקסית שכוללת את המנגנונים שעושים חיים קלים ובטוחים. כל מה שנמצא מאחורי חזיתות המגירות והארונות וגורם להם להפתח כמו בחללית של נאס״א. כוח עליון קבע שהם יהיו יקרים, ופירזול משמעותי יתפוס נתח גדול ממחיר המטבח, אבל בלעדיו לא עשיתם כלום.

מגירות בטריקה שקטה, בעיצוב Lynn K. Leonidas מתוך houzz.com

למי שרוצה לחסוך אני מציע למפות רק את החלקים שפותחים באופן יום יומי ובהם לא להתפשר. מנגנוני טריקה שקטה, מסילות מגירות חזקות וקלאפות בטיחותיות הופכים את העבודה לנעימה מאד ובעתיד תצטערו על כל תשתית שחסכתם עליה. זה נשמע כמו משהו קטן ולא משמעותי, אבל רצף העבודה במטבח משתפר פלאים כשמשקיעים בברזלים. חברת המטבחים שלי (יגל מטבחים) סידרה לי את הראש בנושא הזה ועזרה לי לבחור בדיוק את מה שהייתי צריך, כדאי להקשיב לאנשי המקצוע.
יש בשוק הרבה גימיקים מיותרים כמו פתיחה חשמלית בנגיעה, עם אורות ודאווין, ועל זה חבל שתשפכו את הכסף, אבל בבסיס אל תחסכו.

עוד טיפ חשוב שלמדתי ואימצתי – באיזורים הנמוכים של המטבח עדיף להתקין מגירות על פני דלתות ארון. זה יקר יותר אבל אז הגישה לחפצים שמאוחסנים בעומק משתפרת פלאים.

קראו כאן על מגירות, קלאפות וצירים. עוד מאמר על מגירות וקלאפות, ומאמר נוסף על מגירות צירים וידיות.
וגם, תקשיבו לחברת המטבחים שלכם. הם לא מנסים לעשות עליכם כסף, הדברים האלה באמת עולים הרבה מאד ובהחלט מצדיקים את זה. 

חיפוי

סביבת הכיור והכיריים מייצרת השפרצות רבות שיפגעו בקיר כבר בשימוש הראשון, אבל חיפוי טוב יאפשר לכם להעלים ראיות במחי מטלית. מעבר לעניין הפרקטי, חיפוי הוא אחד האלמנטים העיצוביים החשובים במטבח, מכיוון שכמו חזית הארונות הוא פונה קדימה. זה המקום להעיז ולהוסיף צבע או להשאר סולידים, אבל בכל מקרה, תתייחסו אליו כאל אלמנט עיצובי ולא רק פונקציונלי.

עם מה אפשר לחפות?

לעלות עם משטח העבודה גם על הקיר. אם זה אבן קיסר, גרניט, או כל חומר אחר, אפשר למתוח ולהמשיך אותו כלפי מעלה. מקבלים תוצאה מאופקת ופחות החלטה על הראש, אבל גם חור גדול בכיס.

חיפוי ומשטח עבודה מחומר זהה. מתוך remodelista

גרניט פורצלן או קרמיקה – יש בשוק אריחים במגוון עיצובים אין סופי. אפשר ליצור בריקים כפריים או מודרנים, בחלוקה קווית או זיגזגית כמו קיר לבנים. יש כאלו מאויירים, פסיפסים, צבועים ומה לא. אפשr לשחק אפילו עם הצבע של הרובה, שהיא חומר האיטום שבין האריחים (למשל לבנים ניו-יורקים לבנים ופסי הפרדה שחורים) או הגריד שבו יונחו. כי למה שיהיו לכם חיים קלים.
מקובל בחדרי אמבטיה לעבוד עם אריחים מבריקים לתחושת נקיון, ובמטבח לבחור במט כדי שלא יראו טיפות מים.
המחיר יכול לנוע בין 50 ש״ח למטר מרובע של בריקים לבנים פשוטים ולהגיע גם עד 500 ש״ח לכל מ״ר לקרמיקה בעבודת יד (לא כולל ההתקנה ע״י השיפוצניק), אבל זה עדיין זול מכל השאר. 

זכוכית. חומר רציף שאין בו פסי הפרדה עם רובה כך שקל מאד לניקוי ותחזוקה. (יכול להיות אפילו מראה!) עם זאת, ראו הוזהרתם, טרנד ההדפסות על זכוכית מייצר מפגעים טראשים שקשה להשאר אדישים אליהם. תחשבו פעמיים אם אתם רוצים להכין קפה ב15 השנים הקרובות מול ציור של פרח או חוף ים טרופי שמישהו שלף משאטרסטוק. אל תהפכו את המטבח שלכם לחדר של טינאייג׳רית.

אריחי אבן טבעית. יפה וביתי, אבל אלוהים אדירים, אי אפשר לנקות את הדבר הזה. שפריצים של חריימה ופונדנט השוקולד הכושל יביטו עליכם בעצב שנים רבות ויצעקו ללא קול פליז קיל מי.

מטבח כפרי בחיפוי אבן טבעית. יפה אבל קשה לניקוי. מתוך houzz.com

מחפשים השראה לחיפויים? חפשו kitchen backsplash באתרי עיצוב או אפילו בפינטרסט.

כיור

כל כך הרבה דברים יושבים על הראש כשמתכננים מטבח, וקל מאד להתייחס לכיור כאל הדבר המעצבן הזה שבוחרים בסוף, כי הוא שקוע ומי בכלל רואה אותו. אני חושב שההפך הוא הנכון, כיור הוא אחת הנקודות המרכזיות בעבודה השוטפת במטבח (אה אה), והוא יכול להיות אלמנט עיצובי מוביל שמכתיב את נראות החדר כולו.

כיור חרס כפרי שנותן את הטון לכל החלל, מתוך apartmenttherapy

איזה כיורים יש?

חרס – כיור קלאסי, בדרך כלל בלבן עם גלזוקה שלא מאבדת את הברק שלה לאורך שנים. עמיד, יפה, כפרי וקל מאד לניקוי. באופן כללי הם זולים מכל השאר ופחות עמידים לשריטות וחבטות. עשויים לספוג כתמים, אבל מהנסיון שלי הכל יורד עם אקונומיקה.

סילקוורץ – מורכב מאבקת קוורץ ודבקים, עמידים באופן סביר לשברים וחום, אבל פחות מזה לכתמים ושריטות. בקטלוגים של חברות מסויימות נקרא גם ניאו קוורץ. היתרון שלהם שאפשר לשלב אותם ביחד עם עיצוב השיש כדי לקבל קו המשכי לחומר. תראו למשל את הכיורים של אבן קיסר.

סילגרניט (או גרניט) – כמו הסיליקוורץ, רק בתוספת של גרניט. ובזכות החומר עמיד מאד לשריטות וחום (אפשר להניח בו סיר לוהט). הטקסטורה שלהם מחוספסת מעט, לעין ולמגע, לטעמי זה יפה אבל הופך את הניקוי לקצת יותר מורכב. הם נוטים להיות כבדים וצריכים בסיס חזק. וודאו את זה עם איש המטבחים שלכם. בחירה טובה ובטוחה. 

נירוסטה – יש כאלו שנבהלים מהמראה שלהם ואומרים שזה מזכיר בית חולים. אני מת על זה. קל מאד לנקות ולא צריך לדאוג להם (אפשר לזרוק דברים פנימה בלי לחשוש שיסדקו). נירוסטה יקר יותר מכיורי חרס, ואם הולכים עליו לא כדאי לחסוך. הדגמים היקרים שבאופן טבעי מושקעים יותר מגיעים עם שני יתרונות חשובים – כיור איכותי לא ״מזיע״ וכך נמנעת הצטברות לחות בארון שתפגע בעץ לאורך זמן, ובזכות יריעות מגן בחלק התחתי הוא שקט יותר לפגיעת כלים ואפילו טפטופי מים.
החסרון של הכיורים האלו הם השריטות שיגיעו במהרה ואי אפשר למנוע אותן, אבל זה חלק מהאופי שלו. גימור מבריק ידגיש אותן, ואני ממליץ על גימור מט.
שימו לב שהכיור עשוי מסגסוגת נירוסטה של  18/10, וזה אומר שיש בה 18% כרום ו10% ניקל. כלומר נירוסטה איכותית, ולא קקמייקה.

טיפ נוסף שתקף רק לכיורי נירוסטה – יש דגמים עם חור מובנה לברז, שמעתי אזהרות רבות לגבי זה, שהמשיכות עלולות לשחוק את החיבור של הכיור לשיש, ועדיף שהברז ייצא ממשטח העבודה.

זה לא נגמר פה! צריך לבחור גם איך להתקין את הכיור

התקנה תחתונה – הכיור מודבק מתחת לשיש, כך שלא רואים את השפה שלו. זו שיטה קלאסית שמקלה מאד על גריפת מים אבל מקשה בניקוי האיזורים הסמויים. עם הזמן קיימת שחיקה טבעית וצריך לתחזק את האיטום.

התקנה עליונה – חורצים מעט בשיש ושפתי הכיור מונחים עליו. יש חיבורים מינימלים שצריך להקפיד לנקות, אבל התוצאה יפה ואפשר לגרוף מים. 

התקנה שטוחה (״אפס״) – כמו עליונה, אבל הכיור משוייף ביחד עם השיש לחיבורים אפסיים. אי אפשר לנתק ולהחליף את הכיור אחרי התקנה כזו, והיא גם יקרה יותר ומתאימה רק לכיורים מחומר שניתן לשיוף (חרס או סיליקווארץ למשל). יצרני הכיורים ומתקיני השיש זזים בחוסר נוכחות כשמדברים איתם על זה, וכל צד תולה אחריות בצד השני כשמגיעות הבעיות. חומרים שונים מגיבים אחרת לחום ולחץ, וכשכופים עליהם חיבור הדוק, הזמן יגרום לנתק או סדקים באחד מהם. 

כיור אינטגרלי – כיור שהוא חלק רציף מהשיש עצמו, עשוי מאותו חומר ומגיע כיחידה אחת. אפשרי במגוון חומרים קטן יותר כמו נירוסטה, קוריאן ושיש (בו יש הדבקה לא ניראית). יקר ולטעמי מוגזם.

 

כמה מילים על החומר ממנו עשוי המטבח

ראשית צריך לבצע הפרדה חדה בין הציפוי לבין החומר ממנו בונים. בואו נפרק אותם – 

ממה עושים דלתות וארונות?
החומר הבסיסי יכול להיות סיבית (שבבי עץ) או שבבית (גירסה חולית יותר) שדוחסים למשטחים מתפוררים, ושניהם לא מומלצים לארונות מטבח שרוצה לחגוג בר מצווה.

mdf, הוא לוח סיבית בדחיסה גדולה יותר עם דבקים חזקים, בחתך רוחב אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בעץ של ממש, למרות שזו נסורת שרגישה למים. יש MDF ירוק שעמיד למים ואש במידה מסויימת, אבל זו עדיין אופציה זולה שלא תחזיק מעמד לאורך זמן. 

הבא והעדיף הוא הסנדוויץ בלשון הנגרים, או עץ לבוד בלשון אבשלום. אלו פלטות עץ דקות שמודבקות זו על זו ומייצרות משטח חדש שחתך הרוחב שלו מזכיר סנדוויץ רב קומות. בתוך הקטגוריה הזו קיימת קשת איכויות רחבה, וזה לא אומר שכל סנדוויץ הוא טוב. סנדוויץ אדום מעץ אוקומה נחשב לאחד המומלצים לבנייה. 

אלו ה״ברזלים״. עכשיו לגימור. 

מלמין – זה מקור לבלבול. אין דבר כזה מטבח מ״עץ מלמין״, אלא מטבח מלוחות של אחת הקטגוריות שתיארתי בציפוי של מלמין. מכינים אותו משבבי עץ צבועים שמשטחים עם דבק מלמין (מקור השם), ומקבלים פלטות דקיקות שניתן להדביק על כל משטח. הוא לא עמיד כמו הפורמייקה, ומתאים לרהיטים כמו ארונות בגדים.
הוא זול בפני עצמו, ולכן משדכים אותו ללוחות זולים אחרים כמו סיבית, ומייצרים שולחנות מחשב ב199 ש״ח שמתנדנדים אחרי שהעוזרת קפצה לבקר. 

פורמייקה – בדומה למלמין, גם אלו לוחות דקיקים, הפעם מכבישת שכבות נייר ספוג בדבק. מגוון העיצובים כמספר סוגי הדברים שאפשר להדפיס על נייר, ויש טכנולוגיות חדשות כמו שקיפות, אפקט זכוכית (דיפ גלוס), שילוב מתכות וכו׳. אלו הנתונים היבשים. מה שמעניין אתכם זה שצריך להתנער מהמחשבות על מטבחי פורמייקה כמוצר ארכאי. זה נכון שפורמייקה היתה פה גם בשנות ה50, אבל היא עדיין פתרון מצוין שלא מפסיק להתחדש. היא עמידה לשריטות, זולה ומחזיקה שנים.

אנחנו בחרנו בפורמייקה מזן חדש שנקרא נאנו, היא מגיעה רק בצבע מט ויש לה קטע מגניב – זה כמו טפלון. נוגעים, ואין טביעת אצבעות. לא זול כמו הפורמייקה הרגילה במכולת, אבל אפקט הואו בילט אין.

פורניר – גילוף דק מאד מעץ יקר, שמודבק על משטח הבסיס. התוצאה נראית כמו עץ טבעי ומלא חיים, בזמן שהעלות זולה יותר.
אז למה לא להשתמש בעץ מלא וזהו? כי עץ הוא לא מוצר תעשייתי. הוא לח ורגיש לשינויים של לחץ, טמפרטורה ורטיבות, כל אלו יגמרו לו להתעוות עם הזמן. לוחות הסנדוויץ עליהם מודבק הפורניר (או פורמייקה) מתאימים יותר לארונות המטבח שלכם מאשר עץ מלא אמיתי, והפורניר מסייע להם להראות בדיוק ככה.
שימו לב, יש מקרים רבים שבהם ספקים מבטיחים ״עץ מלא״, אבל מתכוונים לציפוי פורניר. אז שלא תרגישו מרומים, זה דווקא לטובתכם.

פורמייקה נאנו ופורניר אלון מבוקע. עיצוב – יגל מטבחים, צילום שרון צרפתי

צביעה – בניגוד לקודמים בהם הציפוי הודבק על לוח הבסיס, כאן הלוח נשאר חשוף ורק עובר צביעה בהתזה (שלייפלק) או צבע אפוקסי. הוא יכול לקבל גימור מט או מבריק. יתרון השיטה הוא שאפשר לצבוע כל מבנה וצורה שלא ניתן להדביק עליה, למשל פינות עגולות או ידיות שנחצבו בדלת הארון (אינטגרליות). המראה יפה יותר כי אופי העץ נשמר בלי חוצץ, אבל מאותה סיבה הדלת תהיה רגישה מאד למכות. פחות מתאים לבית עם כלבים סקרנים או ילדים שיודעים להחזיק דברים.

כיריים

אתם עוד פה? יופי. הבחירה בסוג הכיריים היתה אחת הדילמות הקשות בעיצוב המטבח, שיניתי דיעה לפה ולפה ממש עד לרגע האחרון. בתהליך גיליתי הרבה מידע שגוי ומבלבל ברשת ואני אנסה לעשות סדר בבלגן.

עלי כותרת של להבת גז. Magnascan

את כירת הגז לא צריך להכיר לכם, למרות שיש בהן התפתחויות מסויימות כמו להבת ווק גדולה ומשטח זכוכית שקל לנקות. זו הליכה על בטוח. זול, אמין, וברור.
אם בחרתם בגז, וזו בחירה מצויינת, העדיפו תנור משולב כיריים כיחידה אחת וכך תחסכו הרבה כסף מקניית שני מוצרים נפרדים וגם על הנגרות והשיש שמיועדים להכיל אותם (אחרת תשלמו על יחידת שיש שלמה שכולה חור! ההפרש הכספי יהיה אלפים רבים של שקלים.

כיריים קרמיות שנקראות גם חשמליות הן מוצר מטעה, רבים משווים אותם לאינדוקציה בגלל המראה החיצוני, אבל מבחינת שיטת העבודה ופיזור החום הן קרובות דווקא לגז. למה? מתחת למשטח הזכוכית נמצאים גופי חימום קרמיים, הם מתחממים כמו תנור ומחזיקים את החום זמן רב. כמו בגז, החום נוצר בכיריים, עולה ומתפזר בלי בקרה ומחמם את מה שנמצא מעליו. החסרון הגדול מגיע כשמדברים על שליטה בבישול – ובכיריים האלו התגובה לשינוי החום איטית מאד. אם למשל משהו גולש בסיר ומכבים את הכיריים, החום שאצור במשטח ירד לאט מאד ובמשך זמן לא מבוטל ימשיך לחמם. כנ״ל לגבי העלאת החום שלוקחת את הזמן שלה.

היתרון הגדול שלו מול הגז הוא משטח רציף שקל מאד לנקות, אבל החסרון הופך אותם מבחינתי למכשיר מעצבן מאד.

כיריים קרמיות. יפות ונוחות אבל פחות מתאימות למי שמחפש שליטה

אינדוקציה שחיצונית דומה לקרמיות, היא מוצר שנשמע כמו טכנולוגיה מהחלל. הכיריים לא מייצרות חום בעצמן, אלא ממגנטות את הסיר וגורמות רק לו להתחמם. יש להן הרבה מאד יתרונות, את הראשון שבהם היא חולקת עם הקרמיות – נקיון בניגוב סמרטוט, ואם משהו מטפטף, הוא לא נשרף (זוכרים? אין חום). מבחינת בישול היא המדוייקת ביותר, ההנמכה וההגברה מיידיות.
עוצמות החום שהיא מגיעה אליהם מטורפות. אין להבת גז בייתית שבכלל מתקרבת לזה. (למשל הרתחת סיר מים תוך 3 דקות).

כיריים אינדוקציה, מתוך Houzz

החסרונות – צריך סירים מתאימים שעשוים ממתכת מוליכה. רוב הסירים שמייצרים היום הם כאלה מלבד פיירקס, חרס, כלי זכוכית, נחושת ואלומיניום מפעם.
כדי לנצל אותה במלואה היא מחייבת תשתית חשמל תלת פאזית (עניין יקר אם לא נעשה במהלך שיפוץ), אבל יש גם דגמים שיכולים לעבוד על פאזת חשמל אחת ששודרגה ל40 אמפר. (מורכב? תוכלו לקרוא על זה פה)

אם האוכל לא נוגע בסיר, שום דבר לא יחמם אותו

האינדוקציה היא טכנולוגיה חדשה שעוד לא נקלטה באופן רחב, והציבור מפזר חששות ומיתוסים סביבה, בעיקר מול ההשוואה לפשטות של הגז. הרשו לי להפריך כמה מהם –

״על אינדוקציה אי אפשר להקפיץ״ – זה נכון, אבל גם על גז ביתי לא. הרמת הווק תעצור את הבישול בשני המקרים. בבית אין להביורי ווק של מסעדות ולכן לא ״מקפיצים״ אלא מנענעים מחבת ומטגנים בנגלות קטנות, ולא משנה מה מקור החום. (הנה ההסבר)
״על גז אפשר לבשל כשיש הפסקת חשמל״ – זה נכון. אבל מי רוצה לבשל בחושך? ומתי היתה לכם הפסקת חשמל מספיק ארוכה שהייתם צריכים לבשל בה.
״אי אפשר לחרוך חצילים על אינדוקציה״ – זה נכון ומבאס, גם אי אפשר לעשות פיתה על הגז. כאן נכנס השיקול האישי של אופי הבישול, מי שלא עושה את זה ביום יום לא יחמיץ הרבה, מי שכן, שיבחר רק בגז.
״אינדוקציה צריכה סירים מיוחדים״ – זה נכון, אבל רוב הסירים שנמכרים היום מתאימים. אם אתם סבתא שמתעקשת להשתמש רק בסירי נירוסטה ישנים והמיקרו שלכם עדיין מהבהב על 12:00, אינדוקציה היא כנראה הדבר האחרון שחסר לכם בבית. איך יודעים אם הסיר מתאים? מצמידים אליו מגנט. נדבק? יתאים.
״על גז יש שליטה״ – זו הנחה אוטומטית שמתייחסת לתחושת ביטחון מצפייה במקור החום. למעשה אינדוקציה מדוייקת יותר, והיום יש כיריים שאפשר לכוון בהם את המעלות. זו כבר נגיסה בסו-וייד. 
״אינדוקציה יקרה יותר״ – זה נכון, הכירה עצמה עולה הרבה יותר מכירת גז, יש את עניין הסירים שצריך לחדש, וצריכת החשמל שלה פר דקה היא מהגבוהות בקטגורית מוצרי החשמל, אבל עדיין שעת בישול זולה משעת בישול על גז במונחים של צריכת אנרגיה כי החום לא מתפזר לכל עבר אלא נוצר בסיר עצמו. זה כמו להשקיע בנורת לד במקום ליבון. חוץ מזה, מתנתקים מחברת הגז וחוסכים תשלום לעוד ספק.
״האוכל לא יוצא טעים על אינדוקציה״ – חום זה חום.

אני בחרתי באינדוקציה של בוש שעובדת על פאזת חשמל אחת, ואני מרוצה מאד. עד היום הייתי עם גז, וגם מהם נהנתי מאד. שניהם מצויינים לטעמי, ההבדל הוא בעיקר בנקיון וגישה לבישול. 

 

צילום Daria Shevtsova

לסיכום

סתם, אין סיכום. אכלתי לכם מספיק את הראש. אם הגעתם עד לכאן אז יש לכם רף סבלנות מרשים וכנראה שתצליחו לעבור את השיפוץ הזה. אני מקווה שהמידע שאספתי עבור עצמי ישמש גם אתכם. בהצלחה! יש לי רק בקשה אחת, תוותרו על השלט kitchen. אנחנו ב2018 פור גאד סייק.

 

ועוד מילה אישית על חברת המטבחים

כי עכשיו צריך למצוא את מי שיגשים את החלום שלכם. זה יכול להיות נגר פרטי או חברה גדולה, אבל מה שחשוב שתבחרו באנשים שנותנים לכם בטחון ושנעים לכם לעבוד ביחד. תפגשו עם כמה חברות ותחפשו את הדברים שהם מעבר להצעת מחיר. תעבדו עם אנשים טובים.

במקרה שלי היתה נקודת אור בכל השיפוץ הלוחץ בזכות יגל מטבחים, חברה משפחתית קטנה שנכנסה לנו ללב והפכה את התהליך לנעים ומרגיע. הם התלהבו מאתגרים וחשיבה יצירתית והתעכבו על כל פרט קטן. הרגשנו שאנחנו עובדים עם שותפים שכל דבר חשוב להם ממש כמו לנו. הם ראו את התמונה המלאה, מנעו מאיתנו לבזבז כסף על שטויות ומצד שני התעקשו על הדברים החשובים כמו פרקטיקה ופרזול.

הבית קטן ואין מקום לשולחן אוכל קבוע, אז תכננו שולחן נשלף. עיצוב – יגל מטבחים, צילום שרון צרפתי

אני יודע שהייתי לקוח לא פשוט, כי מי מבקש מהנגר שיבנה לו מטבח יפני, שמתקפל כמו רובוטריק, פדנטיות על סוגי החומרים ודרישות לשקעים במקומות מוזרים, אבל הם הגשימו לי את החלום באופן מושלם ובלי למצמץ. כמעט בכל יום התקשרתי אל איציק, כשאני בשיא הלחץ עם שאלות בוערות מהשטח וקיבלתי תשובות חכמות בגובה העיניים, עם חיוך ששומעים גם בטלפון. מעולם לא עבדתי עם נותן שירות סבלן וקשוב כל כך, אחראי ומקצועי, ואותו יחס המשיך גם אחרי שהכסף עבר והמטבח הותקן. לפעמים הרגשתי שהם מתרגשים יותר ממני מהתוצאה, ומאז אני מספר עליהם לכולם כי אלו בדיוק העסקים הקטנים שאני אוהב לגלות.

זה הטלפון של איציק -054-7868711‬, וזה האתר – yagel-mitbachim.co.il ועמוד הפייסבוק. תגידו שגל עם המטבח השחור שלח אתכם, ואם תבחרו לעבוד ביחד, שלחו לי בסוף תמונה של המטבח, זה ירגש אותי מאד.
(למי שמגיע עם וויז – במושב יגל יש שני עסקים עם שם דומה שנמצאים זה מול זה, השני הוא ״נגריית יגל״ שאותם אני לא מכיר. החברה שעליה אני ממליץ (יגל מטבחים) היא עם השלט השחור, בפניה שמאלה מהכביש)

 

בהצלחה, ומקווה שהצלחתי לסייע. שידורינו יתחדשו בפוסט הבא עם אוכל.

 

 

19.8.2018 תוספת – בעקבות בקשה בתגובות לגבי הבחירות שעשיתי –

המטבח בנוי מסנדוויץ אדום, פורמייקה ננו שחורה בגימור מט שדוחה טביעות אצבעות. העץ הוא פורניר של אלון מבוקע, ביקשתי מחברת המטבחים את הפלטות הכי ״פגומות״ ומגושמות שאף אחר לא ירצה, אני אוהב את העיניים והמראה הטבעי, בלעדיו המראה היה קר. המשטח סביב הכיור הוא גרניט שחורה ועל האי גרניט אפורה מלאה בפרטים שבחרתי אצל פרביטל.

הפירזול של בלום, כיור נירוסטה של בלנקו, כיריים אינדוקציה (חד פאזיות) של בוש, מדיח אינטגרלי (מימין לכיור) של בוש ותנור של אלקטרולוקס.

הקו היפני הנחה אותי בגיבוש התמונה המלאה. פסלתי כל הפרעה כמו גופי תאורה תלויים, מתלה סירים מעל האי או אפילו ידיות בולטות. וכיוונתי למקום שקט.
כשמסתכלים על האי מכיוון הסלון אפשר אפילו לדמיין איך הוא נשלף כקובייה מתוך המטבח והונח לפניה, ויכול לחזור לשם בכל רגע. (הפרספקטיבה בתמונות מטעה, הוא באמת באותו גודל)

האי הוא שטח העבודה העיקרי ונקודת מפגש בין הסלון למטבח. אני מעדיף לעבוד עליו עם הפנים לחברים ולהשאיר את הכלים המלוכלכים מאחור, לכן הכיור והכיריים ממוקמים הפוך ממה שמקובל. בנוסף, למרות שזה אוטומטי אצל כולם, אני ממש לא אוהב ישיבה על אי. מאד לא חברתי מבחינתי וגורם לאנשים להרגיש כמו בבר. אני גם לא אוהב את המראה של כסאות בר מגושמים שתופסים שטח אחסון חשוב. כאן שוב נכנסה הפרקטיקה היפנית ותכננתי עם יגל מטבחים את השולחן הנפתח שחוסך מקום רב, והשאירה את האי כקוביית עץ סימטרית ושלמה.