מדריך הזהב לקרמול בצל

טיגון בצל היא אולי פעולת המטבח הנפוצה בעולם. כל מתכון שני מתחיל בו וכל בשלן יודע להכין. אז בשביל מה צריך מדריך?
אנחנו מתייחסים לתהליך הקרמול כאל ״מתכון״ אחד, אבל בדרך לתוצאה הסופית הבצל עובר שלבי בישול נפרדים ובכל אחד מהם מופעלים עליו כוחות כימיים ופיזיקליים שונים. כשמרימים מכסה מנוע ומכירים את התהליכים המרתקים קל לשפר משמעותית את התוצאה בהיבטים של טעם ומרקם.

עקרון הבסיס שילווה אותנו לאורך הדרך

למרות שאנחנו קוראים לו בצל יבש, בצל הוא ירק עסיסי במיוחד, מחסן אנרגיה תת קרקעי ש-90% ממנו הם מים. המים הרבים ועוד חומרים מזינים כמו פחמימות וחלבונים לכודים בתוך תאי הצמח, הם מבודדים בממברנות חזקות מהסביבה החיצונית ושומרים על הבצל טרי ומזין בעונות היבשות.
בצל מצטיין בשימור המים אפילו מחוץ לאדמה. תביטו על סלסלת הירקות שלכן, אולי יש שם בצלים בני חודש. מדהים נכון?

במטבח שפע המים הוא דווקא חסרון כי אי אפשר לטגן מים, וכל עוד הם בתמונה הבישול נעצר בנקודת הרתיחה ולא מתקדם מעבר אליה. כדי לטגן את הבצל ולהשחים אותו נצטרך חום גבוה ולכן הכרחי לסלק את המים. 

מיד נפרק את תהליך הקרמול לשלבים, אבל זכרו את העקרון הזה בראש, נחזור אליו שוב ושוב.

רגע לפני שמתחילים – טיפים חשובים

סוג בצל
הטכניקה עובדת על כולם. בצל סגול, צהוב ולבן.
הבצל האידיאלי לבישול ולקרמול במקרה שלנו הוא הבצל הצהוב (זה שאנחנו קוראים לו ״לבן״). הוא המתוק, הרך והטעים ביותר וגם הזול מכולם. בחרו את הכבדים (כלומר עם הרבה מים בתוכם), מה שמעיד על טריות ואיתה יותר טעם ומתיקות.

איך לחתוך

תחילה מקלפים את הבצל וחוצים לשניים מראש לטוסיק, מהנקודה שממנה יוצאים הגבעולים אל השורש השעיר בתחתית. ואז מתלבטים בין גישות עם תוצאות מעט שונות: 

עם הסיבים
פורסים בכיוון של החתך האנכי הראשון במקביל לנימים הירוקים שעוברים לאורך הבצל.
בשיטה הזו עובר סיב רציף לאורך הפרוסה והיא תשמור על עצמה טוב יותר לאורך הבישול, ונקבל ״שערות״ בצל מטוגנות, עסיסיות וחזקות יותר. אידיאלי לשים על המבורגר.

נגד הסיבים
פורסים לרוחב בניצב לחתך המקורי, דרך הנימים הירוקים. באופן הזה אין סיב שיחזיק את הפרוסה לאורכה, והן יתפרקו לפיסות בצל במהלך הבישול. בצל שחתוך כך ישחרר יותר נוזלים ויתקרמל טיפל׳ה יותר. מתאים למי שמחפש תוצאה ריבתית ורכה כדי לערבב במתכון אחר אבל מוכן לשלם במראה וטקסטורה, מתאים למילוי או מרק בצל.

יותר מהבחירה איך לפרוס חשוב להקפיד על כלל אחר – לפרוס באופן אחיד. כלומר שלא יהיו פלחים בעוביים שונים שיתנהגו אחרת בבישול והדקים יותר ישרפו. הגודל האידיאלי הוא ירחים ברוחב עיפרון.
שווה להשקיע בגודל החיתוך, כי אז תערבבו פחות.

באיזה סיר לבשל

רחב ככל האפשר, ורצוי עם שוליים נמוכים כדי לאפשר לאדים להמלט.
ככל שהכלי יהיה רחב יותר כך הבישול יהיה אחיד, מהיר ויצריך פחות ערבוב.

שומן

למרות שאפשר להשחים בצל ללא שמן בכלל, אני אוהב שיש קצת גריז שאוסף את הטעמים. חמאה, קנולה, שמן זית, או שומן מהחי. אפשר גם מרגרינה אבל לא קראתם את זה פה.
אישית אני מטגן על שמן זית או חמאה או שילוב שלהם. חמאה מוסיפה עוד שכבת עומק כשמוצקי החלב משחימים לקראת סוף הבישול.
כמות השומן היא עניין של העדפה, המתכון יכול להיות גם רזה מאד. כפית שמן לכל בצל זה ממש בסדר, 2 כפות זה מצויין. זכרו שהשמן שנותר בסוף רווי בטעם ומשתמשים בו הלאה כתבלין, שום דבר לא נזרק.

זמן בישול

התהליך אורך כמעט שעה אבל זה לא מספר ברזל. טריות הבצל והכמות שלו ביחס לגודל הסיר, הטמפרטורה ומידת האדיבות של אלת הטיגונים אחראיים כולם על התזמון המדויק.
לדעת מתי לעצור זה כמו לדעת מתי להפסיק לבשל פסטה. המספר על האריזה לא מחייב, צריך להפעיל חושים. למזלנו עם הבצל זה הרבה יותר פשוט, אפילו לא צריך לטעום – רואים מיד. 

אנחנו מכינים את הדבר האמיתי ואין בו קיצורי דרך שמשתלם לרדת מהשביל בשבילם. ניסיתי הכל, סוכר, מלח, סודה, חום, סיר לחץ ותנור, מיד נפרט.
בסוף הגישה המנצחת היא low and slow. ממש כמו עוגה או חמין – הזמן הוא רכיב קריטי ואי אפשר להאיץ בו ע״י הגברת החום. יש תהליכים שדורשים את הזמן שלהם, ואיכותם תלויה בסבלנות וקור הרוח של הטבח. אבל בניגוד לעוגת שגר ושכח, קחו בחשבון שכאן צריך לעמוד ליד הסיר לבחישה אגבית. זה קל יותר כשמבשלים עוד דברים במקביל אבל אי אפשר לקפל כביסה ולקוות שיהיה בסדר. הנה הזדמנות להשלים עוד 2 פרקים של בואו לאכול איתי ברקע.

אפשר לשמור?

כן, תכינו כמות גדולה. מחזיק שבוע במקרר ונצח במקפיא.

בואו נקרמל בצל!

שלב ראשון – אידוי

מטרה – לשחרר את המים לחופשי
הטכניקה – אידוי ארוך
זמן – 15 דקות

שופכים מעט שמן למחבת או סיר רחבים, מדליקים אש בינונית-גבוהה ומוסיפים מיד את הבצל החתוך. שימו לב – הבצל לא נכנס לשמן חם אחרת יעבור טיגון מבחוץ.

מוסיפים 2 כפות מים חמים על כל בצל.

מים? למה מים? רצינו לסלק את המים ובמקום זה מוסיפים עוד? 
יש הגיון – אנחנו בהחלט רוצים לאדום את המים שבתוך הבצל, אבל הוא מחזיק אותם בונקר, התאים שלו חזקים וצריך להפעיל לחץ מחוץ כדי לפרוץ אותם.
המים החופשיים ירתחו במהירות ויצרו אדים חמים. הבצל יתבשל מכל עבר, יתרכך, יתפרק, והמים בתוכו יפרצו החוצה. קשה להבחין בזה כי הם מתאדים במהירות, אבל קל לזהות את התהליך כשגובה המאסה צונח.

מוסיפים קורט מלח לכל בצל. המלח עוזר לשבור את תאי הבצל ולרוקן אותו מנוזלים, אבל מסכן אותנו בהמלחה יתרה כי הבצל מצטמק מאד. ראו התייחסות בסיום.

אנחנו זקוקים לחום גבוה יחסית בשלב הזה, אבל אם לא בא לכן להיות צמודים לכיריים, אפשר לסגור מכסה ולהנמיך את האש כדי לפרק את הבצל בסאונה במשך 25 דקות. 
בסיום פותחים מכסה ונותנים לאדים הרבים להתאדות.

בסיום השלב הראשון
הבצל המאודה התרכך ונעשה חצי ״שקוף״. הטעם הבצלי החי התמתן אבל עדיין נוכח. הוא נגיס, עסיסי ומעט חריף.

הבצל המאודה מתאים ל…
מצויין בתוך קציצות וקבבים כי הביס עדיין קרנצ׳י ובצלי. הוא נהדר גם בחביתות, דווקא בגלל שהוא לא משתלט בטעמים קרמליים.

שלב שני – בלונדי

מטרה – לסלק את המים ולהתחיל בקרמול
הטכניקה – טיגון בחום נמוך
זמן – 10-15 דקות

מאירועי הפרקים הקודמים – הבצל התרכך ודפנות התאים נפרצו. הנוזלים התאדו. הבצל פרץ את מחסום החום ומתחיל לתפוס צבע.

כאן מתחיל התהליך הנפלא שבו ירק חריף הופך לסוכריות.
מנמיכים את הלהבה לבינונית-נמוכה. מעכשיו ועד הסוף לא מגבירים, בלי לרמות. מערבבים כל דקה.

סיפרתי מקודם שהבצל מלא במים, ועכשיו כשהם יוצאים מהמשחק נעבור לרכיב המפתיע הבא – בצל הוא גם מאגר של סוכר. כמויות של סוכר, הרבה יותר מירקות מתוקים כמו גזר, עגבניות, דלעות ואפילו תירס.
קשה להבחין במתיקות הזו כשנוגסים בבצל חי משתי סיבות – האחת היא שהחריפות דומיננטית מהמתוק וממסכת אותו, ובכל מקרה לא נוהגים לאכול בצל חי בכמות גדולה כדי לחוש במתיקות מצטברת, אלא אם אתם גל שאוכל חומוס עם בצל שלם במקום פיתה.
הסיבה השניה היא שהסוכר ארוז בפורמט חסכני שנקרא סוכרוז, זה משהו שעשוי מכימיה וחביב על הבצל כי קל לשנע אותו בין התאים, הלשון פחות מתלהבת מהמבנה הסגור והלא מתוק מספיק.
אבל בחימום הסוכרוז מתפרק לסוכרים פשוטים יותר, אבני הבניין הפרמיטיבים גלוקוז ופרוקטוז, אותם הלשון מזהה בקלות כמו שוקולד זול מהדיוטי פרי. איזו חגיגה.

אני יודע אני יודע, אני נסחף בכתיבה גיקית ואתם בסך הכל רוצים לערבב דברים אז נרד לשורה תחתונה. שני השובבים האלו, גלוקוז ופרוקטוז, מגיעים עם יתרון וחסרון – הם מתוקים מאד ומתקרמלים נפלא, אבל הם פרחחים שנשרפים בשניה. מספיק חום ישיר ללא השגחת מבוגר ותקבלו טעם חרוך ומריר, ניב גלבוע יוריד לכם ניקוד וחבל.
לכן מכאן והלאה חשוב לערבב בתדירות גבוהה ולא לאפשר לסוכר החדש לרבוץ במקום.

בסיום השלב השני
הבצל תפס צבע בלונדיני משגע. הטעם החריף נעלם לגמרי, הבצל עוד נגיס פה ושם, בחלק מהבצלים אפשר בהחלט לנעוץ מזלג, אבל רב המאסה רכה ועסיסית.

בצל בלונדי מתאים ל…
מושלם עם אוכל מזרח אירופאי, קרפלך, כבד מטוגן ושות׳. מדהים בפריטטה, בכל מקום שצריך טעם בצלי עדין ומתיקות מאוזנת. יש כאלו שמעדיפים דווקא אותו במרק בצל בשם העדינות.
עוד לא שלפנו את התותחים הכבדים.

שלב שלישי – קרמול

מטרה – להשחים כהוגן ולהפוך את הסוכר החדש לקרמל
הטכניקה – טיגון בחום נמוך
זמן – 20-30 דקות

אנחנו בשיאו של המתכון. מהסיר מטפס ריח של חדר מדרגות ביום שישי. אתם מתרגשים כמוני?
המים התאדו והסוכרים השתנו. נכנסנו לשלב הזה כשהבצל בצבע בלונד עמוק וכעת נשחים אותו להעמקת האפקט.

בשלב הזה שלושה תהליכים נפרדים מגיעים לשיאם, הם התחילו עוד קודם, אבל עכשיו הזמן להעביר אליהם את הזרקור –

תגובת מייאר – תהליך כימי שמתרחש כשסוכרים וחלבונים משחקים יפה בניהם בתנאי חום של מעל 120 מעלות. אנחנו גרמנו לזה, זוכרים? ההשפעה של הריאקציה היא השחמת המזון כמו הקראסט הממכר של לחם או הציפוי המטריף שיש לסטייק צלוי היטב, וטעם עמוק ומגרה כמו שוקולד או קפה קלוי.

קרמול – הסוכר החדש ניתך ונוצרות ממנו שלל תרכובות ריח, צבע וטעם. הוא יקח אחריות על הצבע החום עמוק והטעם הקרמלי הנפלא. לקרמל יש נקודת שיא וכשעוברים אותה המתיקות צונחת מיד ומתחלפת בטעם מריר. אנחנו עוד באיזור הבטוח.

אומאמי – בבצל יש הרבה שרשראות חומצות אמינו שאחראיות לטעם האומאמי, ובדומה לסוכרים המורכבים, הלשון שלנו מתקשה לזהות אותן במבנה הסגור, אלא רק כשהן מפורקות. בישול וטיגון הם דרך מצויינת לעשות את זה. כששרשראות חומצות האמינו מתפרקות ע״י החום לאבני הבניין שלהן, הלשון שלנו יכולה לקלוט אותן ולסמס למח שמשהו נפלא קורה לה.

שלושת התהליכים קורים במקביל ומשתלבים זה בזה, הם התחילו כבר בשלב הראשון והתחזקו ככל שהחום התגבר. ביחד הם אחראיים למאפיינים של בצל מקורמל – צבע שחום עמוק ונפלא. ניחוח קרמלי כמו טופי, והטעם הזה, הטעם שאי אפשר להפסיק לאכול ממנו.

קירצוף
בסיום הבישול, וגם מדי פעם לקראת סופו תגלו שתחתית הסיר מלאה במשקעים קטנים וקשיחים. כף העץ לא מצליחה לגרד אותם ונראה שאלו חלקים ש״נשרפו״ ויתנקו רק במדיח.
אל תוותרו להם! יש בהם המון טעם. למעשה קל מאד לחלץ את המשקעים הטעימים עם טיפת מים חמים – שופכים 2 כפות, ממש מעט, ומקרצפים בכף. הנוזלים מתאדים ברגע, והטעם חוזר למשחק. קלי קלות.
למשקיענים אני ממליץ לא להסתפק במים ולהשתמש בנוזל טעים אחר – יין, חומץ יין, חומץ בלסמי, ציר מרק או בירה.

ההערה הזו חשובה לכל אחד מהשלבים שבדרך – אם נוצרים משקעים או הבצלים נדבקים ומאיימים להשרף, מוסיפים מעט נוזל ומקרצפים, ועושים זאת לפחות פעם אחת בסיום הבישול.
אל תחששו להוסיף נוזלים כי הם מתאדים במהירות.

בסיום השלב השלישי
נקודת הסיום גמישה ויכולה לנוע בין 40-60 דקות מתחילת הבישול.
מגיעים אליה עם הבצל המקורמל האולטימטיבי. צבע זהוב עמוק אבל לא שחור וקשה בקצוות.
המרקם ריבתי, רך מאד. הריח מתוק וקרמלי והטעם מפוצץ באומאמי שמהווה סכנה על תכולת הסיר מנשנוש יתר.
מבחינתי בצל מקורמל יכול להיות קינוח.
זו הנקודה שאני עוצר בה ומכבה את האש. הרפתקנים יכולים להמשיך עוד קצת לשלב הבא.

בצל מקורמל מתאים ל…
למה לא? תוספת להמבורגר, מג׳דרה, בסיס למרק בצל עמוק או לסנדוויץ משגע עם גבינה צלויה.
זכרו שהטעם דומיננטי ושתלטן ונהגו בו כתבלין. כשמחפשים את העדינות עדיף לעצור דווקא בשלב הקודם.

שלב רביעי – טיגון

מטרה – להפוך את המרקם הריבתי לקריספי.
הטכניקה – טיגון בחום נמוך וזהירות רבה.
זמן – 5-10 דקות

מוצר זה עזב את מפעלנו כשהוא באיכות הגבוהה ביותר אבל מי שלא מסתפק בגירסה הנימוחה ומחפש את הבצל ה״מטוגן״ אולד סקול, יוכל להמשיך לטגן תוך ערבוב תדיר במיוחד.

השלב הזה נשען על כמות השמן, ככל שיש יותר ממנו הבצל יקשיח יותר. למעשה מי שרוצה בצל מטוגן וקריספי בקצוות חייב קצת שמן במחבת, אחרת הסוכר ישרף לפני שהבצל יהפוך לצ׳יפס.

אזהרת מסע – זה השלב הטריקי מכולם והוא דורש את הקשב הגבוה ביותר כי תכולת הנוזלים אפסית, והסיכון לחריכה גדול. ממשיכים בדיוק כמו קודם ודואגים לעצור בזמן. זכרו לקרצף בסיום עם עוד מים, וגם תוך כדי הטיגון.

בסיום השלב הרביעי
הבצל איבד נפח רב, נעשה דקיק ומקבל צבע שחום כהה. הטעם עמוק עוד יותר, האומאמי בשיאו, מעט מריר ופחות מתוק. כשהוא מתקרר הקצוות מתקשים כמו ציפס מטוגן.

מתאים ל..
מג׳דרה, פירה, מאכלים עשירים שיוכלו להתמודד עם תבלין עוצמתי. פופולרי מאד בבישול הערבי ודרום מזרח אסיה.

סיכום

כשמבינים את המכניקה אין באמת צורך במתכון לבצל מקורמל, זה רק עניין של קשב ורגש, ממש כמו נגינה על פסנתר.
אם צריך להתעקש על רצף פעולות, אני אזקק אותן לנוסחה הבאה –

מכניסים בצל פרוס ושמן למחבת רחבה על אש בינונית-גבוהה.
מאדים את הבצלים כ-15 דקות עם מעט מים.
מנמיכים לאש בינונית וממשיכים לערבב ללא הפסקה במשך 20-40 דקות.
סה״כ איזור 60 דקות.
אם יש משקעים שנשרפים מוסיפים מעט מים.
בסיום מוסיפים 2 כפות מים (או נוזל טעים) עוד פעם אחת ומקרצפים.

קיצורי דרך

יש הרבה טיפים, טריקים ומיתוסים בהקשר של טיגון בצל, במיוחד בכל מה שקשור לזירוז תהליך הבישול. ניסיתי הכל וחזרתי לספר שאין ברובם הצדקה. חלקם מקצרים את הזמן אבל פוגעים בטעם, במרקם או פשוט מייצרים מוקש אחר להתעסק בו.

סודה לשתייה
על הנייר עוזרת להשחמה. היא מאזנת סביבה חומצית (כמו בצל) לבסיסית יותר וכך מזרזת את אפקט המייארד ובעיקר את ההשחמה. זה באמת עובד.
החסרון שהיא שוברת לחלוטין את דפנות התאים (ממש כמו בבישול חומוס) והבצל הופך לעיסה רפוסה. יש טוענים שהיא מייצרת טעם מתכתי מריר אבל אני לא מבחין בזה. מספיקה רבע כפית ל3-4 בצלים גדולים.

מלח
המלח שובר את מרקם הבצל ומזרז את תהליך האידוי. טריק טוב אבל גם טריקי כי הוא מטעה. הבצל מצטמצם משמעותית ועלול להפוך למלוח מדי. אפשר לאמץ אבל להמליח בכמות זהירה.

סוכר
יש כאלו שמוסיפים סוכר כדי להגביר את אפקט הקרמל. חסר כל צורך מבחינתי כי הבצל רווי ומתוק בעצמו. עדיף להשקיע את הזמן כדי לתת לסוכר הטבעי לפרוץ ולהתקרמל במקום לזרוק לו גלגל הצלה.

סיר לחץ
דווקא בזכות הטריק הזה אימצתי את שיטת המכסה כדי ללכוד את האדים. אבל בניגוד למכסה שאפשר להרים בכל רגע שהסקרנות עולה ולערבב באגביות, סיר לחץ הוא קופסא שחורה. סיר הלחץ יפרק את הבצל מהר יותר, אבל הנסיון שהיה לי הפך אותו לבצל מכובס ששוחה במיץ בצל מחריד והבית התמלא בריח של בית תמחוי. זו דוגמא קלאסית לנסיון לחסוך בזמן שרק מייצרת יותר עבודה.

תנור
פתרון חכם שחוסך עמידה ליד הסיר. צריך לבקר את התנור פעם או פעמיים לערבוב אגבי ובקרה שלא יחרכו. בסוף כדי לקרמל כהוגן עדיף להעביר את הבצל לסיבוב בחישה במחבת. אני חושב שאם מפעילים עוד מכשיר ומלכלכים מגש זה צריך להצדיק את עצמו.
שורה תחתונה, לא מקצר את זמן הבישול הטוטאלי אבל חוסך התעסקות. פתרון כשהתנור גם ככה עובד או שהתבנית תשמש לעוד מתכון, או שהכיריים עמוסות, או הכל יחד.

חום גבוה יותר
הטריק הזה דורש מיומנות. מגבירים עוד קצת את חום הלהבה ומערבבים ללא הפסקה כדי לקצר את התהליך. אפשר לחסוך קרוב ל20% מהזמן הכולל אבל הקשב לסיר צריך להיות מוחלט. בשיטה הזו צריך לשמור על מידת רטיבות רציפה, כלומר כל הזמן להוסיף כף מים רותחים כדי שהבצלים לא ישרפו. ריסקי ולא מוצלח, ממליץ לוותר.

יש לכן טריקים נוספים שעובדים? שתפו בתגובות