אז ככה – דלורית בינונית, במשקל של 700 גר' עד קילו (אבל לא יותר), על צלחת במיקרו, מכוונים טיימר ל-10 דקות 6-8 דקות, והולכים בינתיים לעשות משהו מועיל.
בזמן הזה, המיקרו הולך לעשות לדלורית דברים שלא ידעתם שיכולים לצאת ממנה. הקליפה האטומה תכלא את האדים החמים בתוכה והיא תהפוך לתנור רב עוצמה שמבשל את עצמו. זה שונה מכל טכניקת בישול או אפייה שבהן הדלורית חצוייה מראש, ותכלס, הרבה הרבה יותר קל ומהיר.
מוכן?
מוציאים (זהירות, הצלחת ר-ו-ת-ח-ת!) ומעבירים את הדלורית לצלחת ההגשה. חוצים אותה לשניים ונועצים את הסכין במרכז הבשרני. אם הוא חודר בלי שום התנגדות זה מוכן. אם לא, מחזירים לעוד דקה.
זמני הבישול יכולים להשתנות בגלל הבדלים בטריות הדלעת והמשקל שלה, וכמובן שלעוצמת המיקרוגל יש השפעה.
מנקים
מרוקנים עם כף את הזרעים והספגטי המוזרים.
וזה מוכן. קיבלתם דלורית נימוחה וחמאתית, בטעם של ערמונים קלויים (אני לא צוחק) שתעלה את מערכת היחסים שלכם איתה לשלב הבא.
אם אתם לבד, תאכלו ישר מהקליפה באותה כף. אם יש עוד אנשים בסביבה, תפרסו לרוחב ל5-6 פרוסות, ותגישו לכולם. בדרך כלל אפילו לא צריך מלח.
טיפים לקנייה – הגיע הסתיו ופתאום כולם נזכרים שהם אוהבים דלעות. כשנגשים לבחור אחת צריך לזכור דבר חשוב – לדלוריות (ודלעת שלא נפתחה) יש אורך חיי מדף ארוכים מאד, וקשה להעריך לפי הקליפה החיצונית מה קורה בפנים. תשתדלו לקנות במקום עם תחלופה גדולה, כדי שלא תפלו על אחת סיבית שישבה בחושך וחיכתה שם מלפני ימי הסתיו.
עדכון – 09-10-2012
בעקבות תגובות על זמני בישול שונים ובעיקר קצרים יותר (וגם תגובה על דלורית שהתפוצצה(!)), בפעם הראשונה שאתם מכינים תהיו קשובים למיקרוגל שלכם. אם הוא חדש וחזק מאד, תתחילו ב5 דקות, תמיד אפשר להחזיר את הדלורית לעוד סבב. דלורית קטנה עוד יותר (או ישנה ויבשה) עשוייה לקצר עוד יותר את זמן הבישול. אחרי הנסיון הראשון תדעו להבא כמה בדיוק לחמם.