תוציאו את המחבת הכי גדולה שיש לכם בארון! זו הולכת להיות מנת הדגל שלכם לתקופה הקרובה.
אין במתכון הזה כמעט שום דבר שקשור לפאייה. לא אורז, לא זעפרן, גם לא ציר מושקע או נקניקיית צ'וריסוס שמנמנה. ובכל זאת, או יותר נכון לומר – למרות כל זאת, מתקבלת ממנו פאייה מזוייפת שכולה תחליפים, והיא עדיין קרובה מאד למקור. כל זאת בעלות של 12 שקל לארוחה זוגית, והכל עם ממצרכים מקומיים שנמצאים בכל בית. (טוב נו, שרימפס זה אקסטרה).
חוץ מזה, הגיע הזמן שיהיה כבר מתכון עם פתיתים בבלוג הזה.
מה צריך
-
לשני אנשים רעבים, או 4 שרוצים רק לטעום
גזר אחד
בצל בינוני
פטריית פורטבלו ענקית, או 6 שמפניון קטנות
4 שיני שום
10 עגבניות שרי או אחת גדולה ובשלה
כוס פתיתים
כורכום
פפריקה מעושנת
אפונה קפואה, לא מופשרת
חצי לימון
6-10 שרימפסים קלופים (לא חובה)
מלח, פלפל
שמן זית
-
לעבודה!
לפני שמתחילים לבשל, מכינים את כל המרכיבים, כי לא תוכלו לעשות את זה תוך כדי בישול.
קוצצים את הגזר קטן קטן,
את הבצל איך שרוצים,
את הפטריות לקוביות בגודל 1 ס"מ,
את השרי חוצים לרבעים,
ואת השום קוצצים גס.
מתחילים בבסיס
פאייה קלאסית מתחילה בטיגון של נקניקיית צ׳וריסוס או נתח פנצ'טה שומני שעל בסיס הטעם שלהם נבנית המנה. במקומם ניצור תבשיל פטריות מהיר שיעניק טעם חלופי נהדר.
מחממים מחבת, כל מחבת, העיקר שתהיה גדולה ותוכל להכיל הכל. על אש גבוהה מוסיפים כף שמן זית, ומטגנים יחד את הבצל והגזר במשך 2 דקות.
מוסיפים את הפטריות, מבשלים 5 דקות תוך ערבוב מדי פעם.
מוסיפים את השום, ממשיכים לבשל ביחד איתו עוד 3 דקות.
הערבוב חשוב כדי שהירקות לא ישרפו. המטרה היא להשחים אותם בצורה מבוקרת וכך להוציא מהם את הטעם. לא יאומן מה שקצת שמן חם עושה לתערובת הזו.
אם נראה לכם שהתערובת לא שחומה מספיק, תנו לה עוד כמה דקות על האש למיצוי הטעם.
כשהכל שחום וריחני, מוסיפים את עגבניות השרי. מבשלים עוד 5 דקות.
במהלכן, העגבניות יתפקעו, יגירו את המיץ והתערובת כולה תהפוך לרוטב עילאי שהוא בוסט אוממי שיחדור לכל ביס בפאייה הסופית.
עד עכשיו יש לנו סה"כ 15 דקות על האש – 2 לגזרים והבצל, 5 לפטריות, 3 עם השום, ועוד 5 לעגבניה.
תיבול
הבסיס מוכן. הגיע הזמן להעניק לו את הטעם האופייני.
אחד מסמליה של הפאייה (ושל ספרד בכלל) הוא תבלין הזעפרן. חוטים דקיקים ויקרים שמעניקים טעם ייחודי שאין שני לו, והוא אחראי לצבע ולטעם המזוהה כל כך עם הפאייה.
אמ-מה-מה, הוא יקר מאד, ולא תמיד יושב בהיכון במזווה. אז מצאתי יופי של תחליף – אבקת כורכום! (ידעתם ששניהם מופקים מאותו צמח?). לכורכום יש טעם חלש יחסית וצבע צהוב שאין לטעות בו, וביחד עם הלימון שיצטרף מאוחר יותר, נוצר חיקוי מספק למדי.
את התיבול משלימה הפפריקה המעושנת, שהיא תגלית של ממש וברגע שמכירים אותה מתחילים לשלב אותה בכל דבר. שימו עליה יד! יש לה טעם של עשן, או אפילו פלפלים קלויים, וכל מתכון שמוסיפים לו ממנה מתמלא מיד בטעם בייקוני פיקנטי נפלא.
ולענייננו – מוסיפים לתבשיל הרותח כפית שטוחה של כורכום, ועוד כפית של פפריקה מעושנת. בהזדמנות הזו מוסיפים מלח ופלפל שחור לפי הטעם.
מוזגים עליהם 2 כפות שמן זית, ומערבבים הכל יחד. זה יהיה בסיס הטעם של הפאייה. אוח.
הפתיתים
קשה לדמיין פאייה בלי אורז, כמו שאמר לי מבין דבר כשסיפרתי לו על הרעיון – זה כמו חביתה בלי ביצה. אבל הפתיתים עובדים בדיוק כמו אורז עגול, הם סופחים אליהם את המים והתיבול, מתנפחים ומחזיקים את כל הטעם הנפלא בתוכם. יופי של תחליף!
אל תוך התבשיל המבעבע שופכים כוס פתיתים, ומערבבים אותם פנימה לטיגון של דקה.
אני משתמש בפתיתים מקמח מלא ואני ממליץ גם לכם. לדעתי הם אפילו יותר טעימים, וזה גם קצת יותר בריא.
נוזלים
ברוח ההתפשרויות והתחליפים, את ציר המרק העשיר נחליף פשוט במים. טעמי התבשיל המקדים עשירים מספיק ולא צריך להוסיף מעבר להם.
באותה כוס מודדים ומוזגים כוס וחצי מים רותחים ישר למחבת. זה לא משנה אם השתמשתם בכוס מידה או בסתם מאג לקפה, העיקר שהיחס בין הפתיתים למים יהיה 1:1.5.
מערבבים שוב הכל יחד בפעם האחרונה. מעכשיו אסור לגעת.
זה לא נראה כל כך מבטיח, אבל זו בדיוק כמות המים שצריך. בקרוב הפתיתים יבלעו אותם, יתנפחו ויצופו מעלה. זה הזמן לטופינגס!
מניחים מעל את השרימפס (קלופים ומנוקים, גם קפואים שהופשרו זה אחלה), ומפזרים חופן אפונה קפואה. מסיימים בכמה שפריצים מחצי לימון, ונותנים לזמן לעשות את שלו.
מבשלים על אש בינונית במשך רבע שעה.
בפאייה מושלמת, האורז (או הפתיתים במקרה שלנו) נשאר נגיס ו"אחד אחד", ובשום אופן לא דייסתי כמו ריזוטו. בנוסף, החלק הכי טעים הוא התחתית שמשחימה ונעשית קריספית. יאם יאם. אם בא לכם לחזק את האפקט הזה, את שתי הדקות האחרונות אפשר להעביר על אש גבוהה.
בסיום טועמים קצת פתיתים, ואם הם עדיין קשים מדי ממשיכים לבשל עד שהמרקם לטעמכם. הפאייה שלכם לא תצטער על תחתית פריכה אז אל תתביישו לתת לה את הזמן שהיא צריכה.
הגשה
עם המחבת, ישר לשולחן, כף מרכזית וקעריות חצי עמוקות. יופי של חורף סידרתם לעצמכם.
היין שהכי מתאים למנה הזו הוא דיאט ספרייט.
שינויים ושידרוגים
זה המתכון הכי גמיש בעולם. שנו ואלתרו עליו איך שבא לכם ואל תשכחו לדווח. הנה כמה הצעות שלי:
להחליף את הגזר בפלפל אדום או צהוב, לטגן בהתחלה גם פלפלון צ'ילי בשביל הקיק המתבקש, לטפטף מעל טבסקו מעושן (יש דבר כזה, חפשו אותו), לוותר לגמרי על השרימפס בשביל גירסה צמחונית (עובד נהדר, הם לא משמעותיים), או אפילו להחליף אותם בנתחי עוף שקיבלו מכת גריל, לפזר מעל פתיתי צ'ילי, להחליף את הכורכום בכפית תבלין קייג'ון ולקבל ברגע תבשיל ג'מבלייה סטייל ניו-אורלינס. והכי טעים – להכפיל או לשלש את כמות השום.
———————–
לגזור ולשמור
———————–
קוצצים את הגזר (קטן), את הבצל, הפטריות גס ואת העגבניות לרבעים
מחממים מחבת גדולה, ומוסיפים שמן זית
מטגנים את הגזר והבצל 2 דקות
מוסיפים את הפטריות ומטגנים 5 דקות
שום פנימה, 3 דקות (מערבבים שלא ישרף)
עגבניות, ועוד 5 דקות.
מתבלים בכפית שטוחה כורכום, כפית פפריקה מעושנת, מלח כמה שאוהבים, פלפל ועוד קצת שמן זית. מערבבים.
מוסיפים כוס פתיתים, מערבבים דקה
מוסיפים כוס וחצי מים רותחים, מערבבים
מפזרים מעל שרימפס אם רוצים ואפונה קפואה
מבשלים 15 דקות על אש בינונית, בלי לגעת
סוחטים חצי לימון קטן מעל
זה מוכן כשהפתיתים נגיסים וטעימים. מגישים את המחבת ישר לשולחן!